הכרות עם ראמן קוריאני חריף במיוחד

שלום לכולם! אני הי-ג'יי.אס.בי.

אתם אוהבים אוכל חריף? אני, ביושר, לא יכול לאכול ארוחה בלי משהו חריף. גם כשאני אוכל קימצ'י ג'יגה (מרק קימצ'י קוריאני מסורתי), אני חייב להוסיף פלפל חריף כדי להרגיש שבע, וגם טופוקי (עוגיות אורז קוריאניות ברוטב חריף) - תמיד מזמין את הגרסה הכי חריפה. לכן היום אני רוצה להציג לכם ראמן אחד שאני ממש אוהב. מדובר בטומסה ראמן בלגייטוק של פאלדו.

1. הרגע שגיליתי את זה בסופר

לפני כמה ימים הלכתי לסופר לקניות, ובמעבר ליד מדף הראמן האריזה האדומה הזו ממש תפסה לי את העין. היה כתוב עליה "חריפות עזה וטעימה!" ו"גאוות החריפות - בלגייטוק", וברגע שראיתי את זה חשבתי 'אה, זה הטומסה ראמן המפורסם!'

שמעתי הרבה על טומסה ראמן, אבל למען האמת מעולם לא טעמתי אותו. אכלתי שין ראמן ובולדאק בוקאומיון (נודלס האש) עד שנמאס לי, אז למה דווקא את זה לא ניסיתי? מיד הכנסתי לעגלה.

קניתי מולטיפק של 5 יחידות. בצד האריזה ראיתי דרך הניילון השקוף שיש בפנים חמש אריזות ראמן. כל אחת שוקלת 120 גרם, אז סך הכל 600 גרם. התוכנית הייתה לטעום אחד, ואם טעים - לאכול את השאר, ואם לא... נו, מה לעשות.

2. פתיחת האריזה

הגעתי הביתה והוצאתי אחד. גם על האריזה הבודדת יש את אותו רקע אדום עם דמות הלהבה, וכתוב "since 1981". 1981? זה הרבה לפני שנולדתי, הראמן הזה כל כך ותיק?

מסקרנות חיפשתי ומצאתי שבאמת יש לזה היסטוריה. ב-1981 בשכונת מיונגדונג בסיאול (רחוב קניות ואוכל מפורסם בבירת קוריאה, משהו כמו שוק מחנה יהודה בירושלים או שוק הכרמל בתל אביב), אדם בשם קים בוקהיון פתח מסעדת ראמן בסמטה צרה בין בניינים. הראמן שהוא מכר היה כל כך חריף שהפך למפורסם, וכך נולד "טומסה ראמן" (ראמן הסדק). השם "בלגייטוק" בא מזה שאוכלים אותו אדום (באל), עם ביצה (גיי), ועם עוגיות אורז (טוק). מאוחר יותר חברת פאלדו הפכה את הטעם הזה לראמן אינסטנט, וזה מה שאפשר לקנות היום בסופר.

אה, וראו את התמונה של המנה המוכנה על האריזה. מרק אדום עם ביצה ובצל ירוק מעל - זה לא גורם לכם להוריד ריר? אני הסתכלתי על זה וחשבתי 'חייב לבשל את זה מהר'.

3. בדיקת הוראות ההכנה לפני הבישול

בגב האריזה היו הוראות הכנה אז קראתי אותן.

להרתיח 500 מ"ל מים, להוסיף את האטריות, אבקת התיבול ותערובת הירקות המיובשים, ולבשל כ-4 וחצי דקות.

אבל למטה היה טיפ מעולה. כתוב שאם מוסיפים ביצה ועוגיות אורז מקבלים יותר את התחושה של בלגייטוק אמיתי. השם הוא בלגייטוק, אז כנראה שלהוסיף עוגיות אורז וביצה זה הדרך המקורית. בפעם הבאה אנסה עם עוגיות אורז.

ובהערות כתוב "לשליטה בצריכת נתרן, מומלץ להתאים את כמות התיבול", אבל אני כמובן אשים הכל. קניתי את זה בשביל לאכול חריף, למה שאוריד מהתיבול?

4. ערכים תזונתיים

למי שבדיאטה - שימו לב.

500 קלוריות לאריזה. ראמן קוריאני מלכתחילה לא נועד להיות חטיף אלא תחליף לארוחה (בקוריאה נהוג לאכול ראמן כארוחה שלמה, בדיוק כמו שאנחנו אוכלים פסטה או אורז), אז לארוחה אחת זה כמות מתאימה. אמנם הנתרן הוא 85% מהצריכה היומית המומלצת, אז אם שותים את כל המרק זה קצת מלוח. אבל אני שתיתי הכל. כי זה היה טעים.

5. למי שיש אלרגיות - שימו לב

5.1 רכיבים

האטריות עשויות מקמח חיטה, שמן דקלים, עמילן תפוחי אדמה ועוד. בתיבול יש אבקת פלפל חריף, בצל ירוק מיובש, אבקת בשר בקר מתובל, ואבקת מרק עצמות בקר קוריאני מסורתי (סאגול סולונגטאנג). הסוד של החריפות הוא פלפל השמיים הווייטנאמי - על זה ארחיב בהמשך.

5.2 אלרגנים

מוצר זה מכיל: ביצים, חלב, סויה, חיטה (גלוטן), בשר חזיר, בשר בקר.

מי שיש לו אלרגיות - בבקשה לבדוק.

5.3 כשרות ומגבלות תזונתיות

חשוב לציין לקוראים שומרי כשרות או עם מגבלות תזונתיות אחרות: מוצר זה מכיל רכיבים מבשר חזיר ובשר בקר, ואין לו הכשר. המוצר אינו מתאים לשומרי כשרות. בנוסף, הוא אינו מתאים לצמחונים וטבעונים. זוהי סקירה של מוצר מתרבות האוכל הקוריאנית, והמידע ניתן לצורך הכרת התרבות.

5.4 פרטי היצרן

היצרן הוא פאלדו, והמפעלים נמצאים באיצ'ון שבמחוז גיונגי ובנאג'ו שבמחוז ג'ולה הדרומית בקוריאה. לבירורים אפשר להתקשר ל-1577-8593 (קוריאה).

6. מה יש בתוך האריזה

פתחתי את האריזה ויצאו גוש אטריות אחד ושתי שקיות תיבול. אחת אבקת תיבול ואחת תערובת ירקות מיובשים.

6.1 אבקת התיבול

השקית הכסופה היא אבקת התיבול. מכאן מגיעה החריפות. על השקית כתוב "לשליטה בצריכת נתרן, התאימו את כמות התיבול לטעמכם", אבל כמו שאמרתי קודם - אני שם הכל.

6.2 תערובת הירקות המיובשים

השקית הלבנה היא תערובת הירקות. כתוב עליה "גאוות החריפות! מאפבושים". בפנים יש בצל ירוק וירקות ירוקים מיובשים כמו פאק צ'וי.

7. עכשיו באמת מבשלים

היום החלטתי להכין במיקרוגל במקום בסיר. כשאוכלים לבד זה יותר נוח וחוסך שטיפת כלים.

7.1 קודם כל מכניסים את כל המרכיבים

שמתי את האטריות בכלי ופיזרתי מעל את אבקת התיבול ואת הירקות המיובשים. ברגע שפיזרתי את התיבול עלתה ריח חריף. חשבתי לעצמי 'זה הולך להיות ממש חריף'.

7.2 מוסיפים מים

לקחתי מים חמים מהמתקן ויצקתי פנימה. עם מים חמים אפשר לקצר את זמן המיקרוגל.

טיפ להכנה במיקרוגל
עם מים חמים: כ-3 דקות
עם מים קרים: כ-3 וחצי דקות

7.3 מכניסים למיקרוגל וממתינים

אחרי שהוספתי מים הכנסתי למיקרוגל. בגלל שהשתמשתי במים חמים, הפעלתי רק 3 דקות. בזמן ההמתנה ראיתי דרך הדלת איך המרק האדום מבעבע. כבר עכשיו ריח חריף התחיל לצאת.

7.4 סוף סוף מוכן

ברגע שהוצאתי מהמיקרוגל עלה ריח חריף עז. ממש הרגשתי עקצוץ באף. קודם כל בדקתי את המראה - צבע המרק ממש אדום. לא סתם אדום, אלא אדום שאומר 'זה הולך להיות חריף'. האטריות עדיין לא נפרדו לגמרי והיו מסולסלות, ומעל צפו בצל ירוק וירקות.

מקרוב ראיתי גרגירי פלפל חריף צפים על המרק, והשמן מבריק ונוצץ. גם חתיכות הבצל הירוק נראות בבירור. אחרי שראיתי את המראה הזה רציתי לאכול מהר כל כך שצילמתי בחופזה.

8. סוף סוף ביס ראשון - ביקורת טעם כנה

8.1 מה הרגשתי בביס הראשון

ערבבתי את האטריות עם מקלות אכילה והרמתי מנה. המרק האדום טפטף מהאטריות, וכבר אז התחילה להצטבר רוק בפה. נשפתי קצת ולקחתי ביס...

וואו.

זה ממש חריף.

אבל זה לא סתם חריף. איך להסביר את זה... חריף אבל טעים. זו לא חריפות מלאכותית כאילו דחפו פנימה קפסאיצין בכוח, אלא חריפות שמרגישים בה את טעם הפלפל עצמו. בזמן שאכלתי אמרתי לעצמי 'אוף, חריף, חריף' אבל המקלות לא הפסיקו לנוע.

8.2 הסוד של החריפות - פלפל השמיים הווייטנאמי

אחר כך חיפשתי וגיליתי שסוד החריפות של טומסה ראמן הוא פלפל בשם "פלפל שמיים וייטנאמי" (האנולצ'ו בקוריאנית). הפלפל הזה חריף יותר מפלפלים רגילים אבל עם טעם נקי - זו התכונה המיוחדת שלו. לכן בזמן האכילה מרגישים עקצוץ אבל הטעם שנשאר אחר כך מרענן.

במדד סקוביל (מדד שמודד חריפות - ככל שהמספר גבוה יותר, כך יותר חריף), טומסה ראמן מגיע לכ-9,413 יחידות. שין ראמן הוא 3,400 יחידות, אז זה כמעט פי 3 יותר חריף. לשם השוואה: הלפיניו הוא 2,500-8,000 יחידות, סראצ'ה הוא כ-2,200 יחידות, ופלפל צ'ונגיאנג קוריאני (הפלפל החריף המקומי) הוא 4,000-12,000 יחידות. אז טומסה ראמן בערך ברמה של פלפל צ'ונגיאנג. הדבר המעניין הוא שלפי המספרים זה נשמע חריף מאוד, אבל בזמן האכילה החריפות לא מציקה. כי היא מגיעה יחד עם הארומה הטבעית של הפלפל, וזה דווקא גורם לזה להיות טעים.

8.3 ומה עם טעם המרק

זה לא רק חריף - יש למרק טעם עמוק. בגלל אבקת הבשר ומרק עצמות הבקר הקוריאני המסורתי, יש טעם עשיר ומלא. לכן זה ברמה אחרת לגמרי מראמן שהוא סתם חריף. בין גלי החריפות מרגישים אומאמי (טעם מלוח-מתוק עמוק).

שתיתי כמעט את כל המרק. אני יודע שיש בו הרבה נתרן, אבל... אם זה טעים אז מה זה משנה, נכון?

8.4 ומה לגבי האטריות

לאטריות יש את המרקם הייחודי של פאלדו - קפיציות עם ביס. הן סופגות את המרק טוב אבל עדיין יש להן לעיסה נעימה. חשבתי שבגלל הבישול במיקרוגל הן יהיו רכות מדי, אבל למפתיע זה היה בסדר גמור. כמובן שאם מבשלים בסיר על האש הן יהיו יותר אל-דנטה, אבל לאכילה נוחה לבד - זה מספיק טוב.

8.5 ומה לגבי הכמות

אחרי שאכלתי אריזה שלמה הרגשתי שבע בדיוק כמו שצריך. ראמן קוריאני מלכתחילה לא נועד להיות חטיף אלא תחליף לארוחה, אז זה מספיק לארוחת צהריים או ערב. אני סיימתי את ארוחת הצהריים שלי עם זה.

9. מה הרגשתי אחרי האכילה

קודם כל, טיפות זיעה הופיעו על המצח. גם האף שלי התחיל לזלוג קצת. והשפתיים עקצצו. אבל יש את ההנאה הזו של אכילת אוכל חריף, אתם יודעים. קשה אבל מרגיש טוב. בדיוק ההרגשה הזו.

אחרי שסיימתי אמרתי לעצמי 'אה, זה היה טעים' ולקחתי עוד לגימה של מרק. מי שאוהב חריף מכיר את ההרגשה הזו. מקללים שזה חריף אבל ממשיכים לאכול.

10. אז מה המסקנה

טומסה ראמן בלגייטוק - זה באמת נכנס לרשימת הראמנים האהובים עליי. מעכשיו כשאני עובר ליד מדף הראמן אני בטוח אקח את זה.

למי שאוהב אוכל חריף - אני ממליץ בחום. זה לא ראמן שסתם חריף, זה ראמן שחריף וטעים. החריפות הנקייה של פלפל השמיים הווייטנאמי באמת ממכרת.

אבל מי שלא מסתדר עם חריף - תיזהרו. זה באמת חריף. למי שמנסה בפעם הראשונה, אפשר להוריד קצת מכמות התיבול. אבל אם אתם כמוני ואוהבים חריף - שימו הכל. ככה זה הכי טעים.

אה, ובפעם הבאה אני חייב לנסות להכין עם ביצה ועוגיות אורז כמו שכתוב על האריזה. השם הוא בלגייטוק, אז צריך לאכול בלגייטוק אמיתי.

איפה אפשר למצוא ראמן קוריאני בישראל: חנויות מזון אסייתי, סופרים עם מדף מוצרים בינלאומיים, או באתרי קניות מקוונים. בתל אביב, ירושלים וחיפה יש כמה חנויות מתמחות במוצרים קוריאניים.

מקווה שהסקירה הזו עזרה לכם. בפעם הבאה אביא עוד משהו טעים!

תוכן זה פורסם באתר https://hi-jsb.blog