מסע בזמן לקוריאה של 1900 — אולפן סאנשיין, לוקיישן צילומים מרגש

הרגע שנכנסים — הזמן עוצר

ברגע שקונים כרטיס ונכנסים, מרגישים שהזמן פשוט עצר. זה מסע בזמן לקוריאה של שנות ה-1900 — המקום משחזר את רחובות האנסונג (Hanseong, שמה הישן של סיאול) מתקופת ההתחדשות (개화기). שבילי אבן שנראים כאילו הונחו ביד, בניינים מעץ שנושמים היסטוריה, דשא ירוק שמרחפת עליו שמש קיצית. ורגע, רואים את עמוד הטלגרף שם ברקע? הוא שם בכוונה. בשנות ה-1900 באמת היו עמודי טלגרף ברחובות. הם בנו סט צילומים ודאגו לדייק אפילו בעמודי הטלגרף. הפרט הקטן הזה אומר הכל. המקום הזה לא נבנה ברשלנות.

מלון גלורי — הלב של לוקיישן הצילומים של מיסטר סאנשיין

הבניין הזה הוא מלון גלורי (Glory Hotel). זה הדבר הראשון שתופס את העין באולפן סאנשיין. קיסוס מטפס על הקירות החיצוניים, ובחצר הקדמית עומד פנס רחוב ישן. כשראיתי את זה בפעם הראשונה, זה נראה כמו פוסטר של סרט. רצינית?

הבניין הזה מבוסס על מלון סונטאק (Sontag Hotel) ההיסטורי. מלון סונטאק היה המלון המערבי הראשון בקוריאה, שעמד בג'ונג-דונג (Jeong-dong) בסיאול בתחילת שנות ה-1900. הבעלים הייתה אנטואנט סונטאק (Antoinette Sontag, 1854–1922), אישה ממוצא גרמני-צרפתי, והמלון שימש כמלון פרטי לבית המלוכה. ב-1905, במהלך חתימת אמנת אולסא (Eulsa Treaty), השליח היפני איטו הירובומי (Ito Hirobumi) שהה במלון הזה ולחץ לחתימת האמנה — מקום עם היסטוריה כבדה.

בדרמה מיסטר סאנשיין (Mr. Sunshine, 2018) הבניין הזה הופיע כמקום מרכזי שבו הדמויות הראשיות נכנסו ויצאו. היום בקומת הקרקע יש אולם הקרנה של קטעי שיא מהדרמה ותצוגת אביזרים, והקומה השנייה פועלת כבית קפה. אפשר לשבת ליד אותו חלון מהדרמה ולשתות קפה. אם מדלגים על זה — באמת מפספסים.

פנים מלון גלורי — אביזרי הדרמה עדיין שם

נכנסים פנימה ושוב עוצרים. האווירה שהרגשתם בחוץ חיה גם בפנים. רצפת עץ כהה, וילונות קטיפה כבדים, אור טבעי שחודר דרך חלונות מקושתים. הספות והרהיטים שבהם השתמשו בפועל בזמן הצילומים עדיין עומדים באותו מקום. הם לא פירקו את הסט — שמרו הכל כמו שהיה. יושבים ומצטלמים וזה מרגיש כאילו אתם דמות ראשית בדרמה. לא סתם מרגיש — ממש ככה.

גם התלבושות שהשחקנים לבשו בפועל בזמן הצילומים מוצגות כאן. השמלה על בובת התצוגה — זה לא סתם אביזר. זו השמלה שהשחקנית לבשה בזמן צילומי מיסטר סאנשיין (Mr. Sunshine). כשמסתכלים לסירוגין על התמונה הממוסגרת ועל השמלה — צמרמורת. ברצינות. הרגע שמבינים "הבגד הזה הופיע בסצנה ההיא" — המציאות והדרמה מתמזגות.

בית הקפה בקומה השנייה של מלון גלורי — קפה משנות ה-1900

החלל הזה? זה בית קפה. ברצינות. אותו עיצוב פנים מזמן הצילומים, אותם שולחנות, אותה אווירה — והכל פועל כבית קפה. עמודי עץ כהים, כיסאות מפוארים, אור שחודר דרך החלונות. מזמינים קפה ויושבים, ולא בטוחים אם אתם ב-2026 או בשנות ה-1900.

אבל רגע. בואו אהיה כנה.

אם באים לבית הקפה הזה בלי הכנה, נהנים רק מחצי מהחוויה.

תלבשו בגדים בסגנון תקופת ההתחדשות של שנות ה-1900. חצאית ארוכה בסגנון של התקופה, חולצת תחרה, ז'קט קורסט. גם את השיער אי אפשר סתם לשחרר — צריך לאסוף אותו למעלה. והאיפור — לא גלאם מודרני, אלא טון קלאסי ורגוע יותר. ואז יושבים בבית הקפה הזה ליד החלון עם כוס קפה ביד — וברגע הזה אתם הדמות הראשית בדרמה. גם בלי מצלמה, זו כבר סצנה שלמה. שחקן מושלם לא נדרש.

רואים? אף אחד לא הגיע סתם ככה. כובע אדום, יוקטה, חולצת תחרה. המבקרים כאן כבר יודעים איך נהנים מהמקום הזה. עיצוב פנים מעץ כהה, תאורה עתיקה, משקה על מפת שולחן לבנה. האווירה משלימה את הבגד. גם אם לא התלבשתם בצורה מושלמת — זה בסדר. עצם הישיבה במקום הזה כבר הופכת אתכם לתמונה.

כשיוצאים ממלון גלורי, הנוף הזה נפרש לפניכם. כיסאות ברזל עתיקים, מדרגות אבן, ועצים ירוקים שממלאים את הרווחים. לא עמוס. שקט ורגוע. מקום שאפשר לשבת בו ולא לעשות כלום.

רחוב ההאנוק — כל צעד מעביר אתכם לתקופה אחרת

ממשיכים קצת יותר פנימה ופתאום הנוף משתנה לחלוטין. רחוב של בתי האנוק (Hanok) עם גגות רעפים קוריאניים מסורתיים (Korean traditional roof tiles) שמתפרשים שכבה על שכבה. זו בדיוק הסיבה שאולפן סאנשיין כל כך מיוחד. בניינים מערביים, בניינים יפניים, ובתים קוריאניים מסורתיים — הכל במקום אחד. בתחילת שנות ה-1900 שלוש התרבויות האלה באמת דרו זו לצד זו בקוריאה. אפשר לראות את כל זה במרחב אחד. כל צעד מרגיש כמו מעבר לתקופה אחרת.

מה אומרים על הנוף הזה? אנשים חוצים את הגשר הזה ונכנסים לתוך הסמטה. פנסי רחוב ישנים, בניינים מעץ, עמודי טלגרף. נוף כזה כמעט לא קיים יותר בקוריאה.

קוריאה היא אחת המדינות שעברו מודרניזציה הכי מהר בעולם. תוך 50 שנה ערים שלמות השתנו מקצה לקצה. לכן נופי הרחוב של שנות ה-1900 נשארו בעיקר בתמונות. זו בדיוק הסיבה שאולפן סאנשיין מיוחד — נוף שנעלם ניתן לראות כאן במו עיניכם. למטיילים מחו"ל זה מרגיש אקזוטי במיוחד. זהו אחד המקומות הבודדים שבהם ההווה והעבר של קוריאה חיים זה לצד זה.

הרחוב היפני — הזיכרון של תקופת הכיבוש בסמטה

תוך כדי הליכה בסמטאות מגיעים לבניינים בסגנון יפני (Japanese-style architecture). פנסי נייר לבנים (paper lantern), דלתות סורג עץ, שלטים ביפנית. זה יכול להרגיש מוזר.

אבל זו עובדה היסטורית. קוריאה עברה תקופת כיבוש יפני (Japanese colonial period) מ-1910 עד 1945. באותה תקופה שלטים ביפנית תלו בכל פינת רחוב, קוריאנית וסינית (Chinese characters) שימשו זו לצד זו. הנוף שאנחנו רואים עכשיו הוא המראה האמיתי של רחובות האנסונג (Hanseong) באותה תקופה. אולפן סאנשיין שחזר את זה כפי שהיה. אולי זה לא נראה רק יפה. אבל זו ההיסטוריה. להרגיש גם את הרגש הזה — זו הדרך הנכונה לחוות את המקום.

מאפיית בולאנגסו — מסט צילומים למאפייה אמיתית

זו מאפיית בולאנגסו (Bullangseo Bakery). אותו מקום בדיוק שהיה לוקיישן צילומים בדרמה מיסטר סאנשיין — והיום הוא פועל כמאפייה אמיתית. על מדפי עץ ישנים מונחים סלסלות עם לחמניות, והנוף הזה לבדו כבר תמונה שלמה.

נכנסים פנימה ומבנה העץ הפתוח עד התקרה תופס את העין. על הקירות תלויות תמונות מתוך סצנות בדרמה, ומתחתיהן ערימות של שקיות אריזה וחומרי גלם. הקסם הוא בדיוק שלא ברור אם זה סט צילומים או מאפייה. לקנות כאן לחמנייה — זו חוויה בפני עצמה.

רואים את תמונות השחקנים על הקיר? זו ההוכחה שהצילומים באמת התקיימו כאן. לידן תלוי פוסטר של קסטלה (Castella). קסטלה הוא לחם שמקורו בפורטוגל, שהגיע דרך יפן לקוריאה. זה היה אחד המאכלים המערביים הראשונים שהגיעו לקוריאה בתקופת ההתחדשות בשנות ה-1900. העובדה שמאפייה כזו הייתה קיימת באותה תקופה — זו לא סתם בדייה.

אלה דגמים, אבל הם ממש יפים. משמאל קסטלה (Castella), מימין בינגסו (Bingsu, קינוח קוריאני מקרח מגורר). רואים את חתך הקסטלה הצבעוני על מגש העץ הקוריאני? ירוק, צהוב, כתום, ורוד. את כל זה אוכלים במקום עם אווירה של שנות ה-1900. הטעם חשוב, אבל ההרגשה היא שאוכלים את הסצנה עצמה.

גם הנוף שנשקף מבעד לדלת — הכל מחושב. בזמן שבוחרים לחם, הרחוב העתיק נראה באופן טבעי דרך החלון. בקבוקי זכוכית עם חומרי גלם, סלסלות עם לחם, ומעבר לכל זה — רחוב עם שלטים בסינית. הדלת הזו של החנות מרגישה כמו קו הגבול בין ההווה לעבר.

הבר היפני ודוכן האודן — החיים היומיומיים של האנסונג באותה תקופה

בניין יפני דו-קומתי. וילון נורן אדום (暖簾, noren — וילון בד יפני מסורתי) תלוי בכניסה, ופנסי נייר לבנים מעטרים את הפתח. מימין נראה דוכן רחוב קטן שעליו כתוב ביפנית おでん (אודן, Oden). אודן הוא מאכל רחוב יפני — מרכיבים מבושלים בציר. גם היום זה מאכל פופולרי מאוד בקוריאה. זה אחד המאכלים שנקלטו באופן טבעי בתרבות האוכל הקוריאנית דרך תקופת הכיבוש היפני בשנות ה-1900.

מרקם העץ של קירות הבניין, העקומות של גג הרעפים, המבנה שעומד על חומת אבן. יותר מדי פרטים כדי פשוט לעבור הלאה. כשהולכים ברחוב הזה, לרגע לא בטוחים אם אתם בקוריאה או ברחוב יפני של שנות ה-1900. וזו בדיוק הכוונה. כי ברחובות האנסונג באותה תקופה באמת היו רחובות כאלה.

הסתכלו על תפריט העץ שתלוי על הקיר. שמות מאכלים ביפנית, ולידם מחירים ביחידות 錢 (ג'ון). זו יחידת מטבע שהייתה בשימוש בשנות ה-1900. על הדלפק עומדת תמונה ממוסגרת מזמן צילומי הדרמה. כל פרט כאן שווה עצירה.

על המדפים — בובות קימונו, מניפות, חביות סאקה, קומקומי תה. זה המראה המדויק של בר יפני (Japanese-style tavern) של שנות ה-1900. אלה לא סתם אביזרים מסודרים. מקומות כאלה באמת היו קיימים ברחבי האנסונג באותה תקופה. נוף שראיתם רק בספרי היסטוריה — עכשיו לפניכם.

שרפרפי עץ מסודרים בשורה מתחת לנורן האדום. החלל השקט והריק הזה דווקא מדבר הרבה. שבו על אחד הכיסאות ודמיינו את השיחות שדמויות הדרמה ניהלו כאן. מי שראה את מיסטר סאנשיין (Mr. Sunshine) יזהה מיד את הסצנה. לא ראיתם? גם בסדר. המקום הזה פותח שיחה ראשון.

רצפת טאטאמי (tatami), דלתות הזזה מנייר אורז עם סורגים, ובמרכז מוקד אש (火爐, hibachi). זהו החדר שהופיע בדרמה מיסטר סאנשיין (Mr. Sunshine) כמגוריה של הדמות היפנית קודו הינה (Kudo Hina). חדר של יפנית ששתלה שורשים באדמה קוריאנית. אפשר להרגיש את ההבדל המוחלט מחלל קוריאני מסורתי. קר, מסודר, ועם מתח מוזר. מי שראה את הדרמה — ברגע שנכנסים לחדר הזה, הסצנה צצה מיד.

קימונו אדום עם חרב. זו התלבושת שהשחקנית לבשה בפועל בזמן הצילומים. כשמשווים לתמונה הממוסגרת שלידה — צמרמורת. הבגד הזה הופיע בדיוק בסצנה הזו. מרגישים לא כמו בסט צילומים, אלא כמו עומדים מול פיסת היסטוריה אמיתית.

דוכן אודן (Oden street stall) עומד לבדו באמצע הרחוב. おでん, 準備中 (בהכנה). עוד לא פתוח, אבל הנוף הזה לבדו מספיק. מאחור — גגות רעפים של האנוק, משמאל — בניין לבנים אדומות בסגנון מערבי, הכל בפריים אחד. קוריאה, יפן והמערב מתקיימים יחד בתמונה אחת. זה בדיוק הנוף האמיתי של האנסונג בשנות ה-1900. לאיזה כיוון שמפנים את המצלמה — יוצאת תמונה.

חברת החשמל של האנסונג ורחוב ג'ונגנו — הקנה מידה של סט תקופת ההתחדשות

מבט מגבוה על כל אולפן סאנשיין. משמאל, בניין לבנים אדומות עם מגדל שעון — זו חברת החשמל של האנסונג (漢城電氣). מימין — רחוב בתי האנוק עם גגות רעפים שכבה על שכבה. בניין מערבי מודרני וארכיטקטורה קוריאנית מסורתית בפריים אחד — זה בדיוק המראה האמיתי של האנסונג בשנות ה-1900. באותה תקופה שני הסגנונות באמת עמדו זה לצד זה.

חזית חברת החשמל של האנסונג (漢城Electric Company). לבנים אדומות, כיפת מגדל שעון עגולה, חלונות מקושתים. חברה שהוקמה ב-1898 כחברת החשמל הראשונה בקוריאה — מהבניין הזה סופקה לראשונה חשמל לרחובות האנסונג. זה לא סתם סט — זה שחזור של היסטוריה אמיתית.

כשמתקרבים, הפרטים מתעוררים לחיים. מרקם הלבנים של הקיר החיצוני, עיטורי הברזל מעל מגדל השעון, הגילופים העדינים של החלונות המקושתים. כשעומדים מול הבניין הזה, מיד מבינים למה הבמאים בחרו דווקא בסט הזה.

באמצע הרחוב מונחים פסי חשמלית (tram rail). החשמלית של האנסונג (漢城電車) הייתה הראשונה בקוריאה, שהחלה לפעול ב-1899 ונסעה מדונגדאמון לסודאמון. על שלט הבניין כתוב בסינית '朝鮮銀', ולידו מוצב גלגל עגלה. ברחוב הזה לבדו מרגישים את האווירה הסוערת והדינמית של תקופה שבה חשמלית, עגלת סוסים והאנוק דרו יחד.

花月樓 (הווא-וול-רו). בניין עץ דו-קומתי מרשים עם שלט סיני ופנסים צהובים. הווא-וול-רו הופיע בדרמה מיסטר סאנשיין כ-יו-ג'ונג (料亭, מסעדה יוקרתית), מקום שהמעמד הגבוה ובעלי הכוח ביקרו בו. המבנה של קירות לבנים עם עמודי עץ כהים מייצג את הסגנון המעורב של אז — ארכיטקטורה קוריאנית מסורתית מעורבבת עם יפנית. כשהפנסים הצהובים נדלקים, האווירה בטח משתנה לגמרי.

מבט מלמעלה על רחוב ג'ונגנו. משמאל דגל טאגוקגי (Taegukgi, הדגל הלאומי הקוריאני) מסגר את הפריים, ובמרכז הווא-וול-רו עם פסי החשמלית שמתעקלים, והרחוב כולו נפרש כמו פנורמה. מהזווית הזו זה לא מרגיש כמו סט — זה מרגיש כאילו מביטים למטה על רחוב אמיתי של שנות ה-1900. אם יש לכם זמן, חובה להסתכל מהגובה הזה לפחות פעם אחת.

חשמלית האנסונג ושער דאאנמון — סמלי קוריאה המודרנית

בין ענפי הערבה נפתחת כיכר. מימין עומד דגם עץ של חשמלית האנסונג (漢城電車, Hanseong Tram). זו אותה חשמלית שפעלה באמת ב-1899. באותה תקופה תושבי סיאול שראו את החשמלית לראשונה נדהמו ואמרו "מפלצת ברזל רצה". היום היא עומדת בשקט, אבל הנוכחות שלה מורגשת.

大安門 (דאאנמון). זה השם הקודם של שער דאהאנמון (大漢門) של ארמון דוקסוגונג בסיאול של היום. משמאל, על השער הגדול מעץ כתובים תווים סיניים בבירור, ולידו בניין לבנים אדומות עטוף קיסוס וחשמלית האנסונג עומדים זה לצד זה. האנוק, ארכיטקטורה מערבית וחשמלית בפריים אחד — זו סצנה שאפשר לראות רק בסט הזה.

רחוב החנויות של ג'ונגנו — ההנאה שבטיול ברחוב מתקופת ההתחדשות

מבקר עומד ליד עמוד של בניין לבנים אדומות. מעל הראש שלטים סיניים צפופים, ומקרוב הפרטים של מרקם העמוד והחלונות המקושתים עוד יותר מדויקים. במקומות כאלה סתם עומדים ויוצאת תמונה מדהימה. מספיק להשקיע קצת בבגדים והרקע עושה את כל העבודה.

洋服裁縫店 (חנות תפירת בגדים מערביים, Western clothing tailor shop). מתחת לשלט הסיני — דלתות הזזה מעץ, עמודי גג מסודרים בשורה בסמטת החנויות. אפשר לדמיין את בני המעמד הגבוה של תקופת ההתחדשות שבאו לכאן לתפור לראשונה חליפה מערבית. עצם העמידה מול הדלת הזו והצצה פנימה — כבר סצנה שלמה.

תוך כדי הליכה ברחוב נתקלתי בעגלת סוסים (horse carriage) ישנה. צבע מתקלף ועץ שחוק — כמו שהיא. בתחילת שנות ה-1900 המעמד הגבוה בהאנסונג באמת נסע בעגלות כאלה. לפני שהגיעה החשמלית, עגלת הסוסים הייתה אמצעי התחבורה המהיר ביותר.

העגלה מקרוב. סיבי הגלגל מעץ, עיטורי הגילוף על הדלת, הווילון הישן שנשקף מבפנים. ברמת פירוט כזו זה כבר לא אביזר סט — זה קרוב לממצא ארכיאולוגי אמיתי. תמונה אחת מאולפן סאנשיין — חובה.

洋品店 (חנות מוצרים מערביים, Western goods store). קיסוס מטפס מעל חומת הרעפים של ההאנוק ומכסה חצי מהשלט. הכיתוב SUNSHINE SALON באנגלית לצד תווים סיניים — משקף בדיוק את רוח התקופה. מצטלמים כאן והרקע עושה הכל לבד.

שביל אבן מוביל לחצר פנימית של בניין לבנים אדומות. משני הצדדים עצים מגוזמים וערוגות פרחים, ודמות שהולכת פנימה לבד הופכת בטבעיות לסצנה. מקום שלא צריך למהר בו.

אותו שביל אבן, מזווית קצת יותר קרובה. הקיר החיצוני והגינה נראים חדים יותר. גם ספסל ליד החלון נראה. מקום שהייתי שמח לשבת בו לרגע ולבהות לחלל.

השכרת תלבושות — כאן מתחילה ההתחפשות לתקופת ההתחדשות

חלל השכרת התלבושות בתוך חנות המוצרים המערביים (洋品店). מראה מגולפת בזהב, תאורת נורות עגולות, כיסא קטיפה כתום — חדר שמרגיש כמו חדר איפור. לובשים כאן את הבגדים, יושבים מול המראה, ומרגישים כמו שחקנים אמיתיים.

אולם השכרת תלבושות דו-קומתי. מדרגות עץ שמגיעות עד התקרה, תאורת נברשת, ובובות תצוגה עם קימונו (Kimono), האנבוק (Hanbok, לבוש מסורתי קוריאני) ושמלות מתקופת ההתחדשות נראים ממבט אחד. שתי הקומות מלאות בתלבושות להשכרה. איזה סגנון שלא בוחרים — המקום עצמו הופך לרקע.

שלט מידע להשכרה לצד בובת תצוגה בחליפה מתקופת ההתחדשות. בצד אחד תלויות שמלות צבעוניות והאנבוקים, ואפשר למדוד מול מראה גדולה. זמן ההשכרה הוא שעתיים. גם בלי לוק מושלם — במקום הזה הכל מתאים.

מסתכלים למעלה ורואים תקרה עם קורות עץ חשופות ונברשת. מבנה של מחסן ישן שעבר שיפוץ. בקומה הראשונה תלבושות, בשנייה עוד יותר — הכל צפוף ומלא. התקרה לבד כבר נותנת תחושה של סט צילומי סרט.

מבקרים עומדים מול מדף הנעליים והאביזרים ומצביעים על משהו. אפשר לשכור כובעים, תיקים ונעליים. לא רק בגדים — אפשר להשלים את הלוק מכף הרגל ועד הראש. כבר הגעתם עד לכאן, חבל להסתפק בחצי התחפשות.

שלוש תרבויות בכביש אחד — הפנים האמיתיות של האנסונג בשנות ה-1900

כשעומדים באמצע הרחוב הרחב עם פסי החשמלית, ככה זה נראה. משמאל דוכן יפני, מימין מרפסת האנוק קוריאנית. מלפנים פנס רחוב עתיק. כל התקופה נדחסת לרחוב אחד. האנסונג של שנות ה-1900 נראתה בדיוק ככה. סגנון יפני, מערבי וקוריאני — הכל בבלוק אחד, בתקופה סוערת ומורכבת.

בניין עץ יפני תלת-קומתי וערימת כדי חרס (onggi, traditional Korean earthenware jar) עומדים זה לצד זה. נשמע מוזר? בכלל לא. דווקא ככה זה נראה באמת באותה תקופה. כדי חרס קוריאניים מסורתיים לאחסון מיסו ורוטב סויה — ליד בניין יפני. זה היה היומיום. והסט שחזר את זה בכנות.

דרך שער עץ כבד נפתחת חצר האנוק. הנוף שנראה דרך השער חתוך בדיוק כמו תמונה ממוסגרת. גב אחד מספיק לתמונה מושלמת. זו הסיבה שבאולפן סאנשיין לא צריך לחפש נקודות צילום. לא משנה איפה עומדים — הרקע עושה הכל.

פנים ההאנוק ועלי שלכת — המרחב הקוריאני חי כאן

פנים בית האנוק (Hanok, traditional Korean house) המסורתי. מרפסת גג הרעפים, דלתות הזזה מנייר קוריאני (韓紙 paper sliding door), עצים מתחת למרפסת. אם הרגשתם שיש כאן יותר מדי אווירה יפנית, החלל הזה מאזן. באולפן סאנשיין לא רק יפן נמצאת. הארכיטקטורה וחללי החיים הייחודיים של ג'וסון (קוריאה) שומרים על מקומם בתוקף. עצם הקיום המשותף של שניהם באותו מרחב — זו ההיסטוריה של התקופה.

מעבר לחומה עצי מייפל ירוקים ואדומים פורצים החוצה. קיסוס מטפס על חומת הרעפים, ומדרגות אבן עולות למעלה. הנוף הזה בטח משתנה עם העונות. באביב — ירוק בהיר, בקיץ — ירוק עמוק, ובסתיו — עלי השלכת האדומים האלה יבערו עוד יותר.

מבט מלמעלה על רחוב ההאנוק. במרחק נראית כיפת מגדל השעון של חברת החשמל, מימין ערבות בוכיות, ושביל אבן יורד למטה. מכאן זה מורגש בבירור. המקום הזה הוא לא רק יפני ולא רק קוריאני. השניים מתערבבים ונהפכים לרחוב של האנסונג מאותה תקופה. זה הקסם האמיתי של לוקיישן הצילומים אולפן סאנשיין.

איך מגיעים לאולפן סאנשיין מסיאול

איך מגיעים לאולפן סאנשיין מבוסאן

אטרקציות קרובות לשילוב עם אולפן סאנשיין

שאלות נפוצות

פוסט זה פורסם במקור ב-https://hi-jsb.blog.