מדריך אוכל רחוב קוריאני — 20 מאכלים בשוק סאומון בדאגו

שוק סאומון בדאגו — אוכל רחוב קוריאני אותנטי

בסוף השבוע שעבר נסעתי לשוק סאומון בדאגו (Daegu).

בכנות? לפני שהגעתי חשבתי שזה סתם עוד שוק מסורתי ישן. אבל ברגע שהגעתי הבנתי שזה משהו אחר לגמרי. בגלל שזה היה סוף שבוע, המקום היה עמוס לגמרי, כל סמטה היתה מלאה באנשים. ככל שנכנסתי עמוק יותר לתוך השוק הבנתי שהגודל שלו הרבה מעבר למה שציפיתי — למעשה שוק סאומון כולל 6 אזורים עם למעלה מ-4,000 חנויות, מה שהופך אותו לאחד השווקים המסורתיים הגדולים ביותר בקוריאה. בתקופת שושלת ג'וסון הוא היה אחד משלושת השווקים החשובים ביותר בכל המדינה, וההיסטוריה הזו נמשכת עד היום. באמת הרגשתי שאני יכול ללכת לאיבוד שם.

הסיבה שהכנתי את הפוסט הזה היא פשוטה. רציתי להראות לכם מה יש בשוק מסורתי קוריאני — את כל מה שראיתי וטעמתי בעצמי. במיוחד למטיילים שמתכננים טיול לקוריאה ותוהים "מה בעצם כדאי לאכול בשוק קוריאני?" — אני מקווה שהמדריך הזה לאוכל רחוב בשוק סאומון יהיה שימושי באמת.

רק דבר אחד חשוב — אל תטעו. לא כל השווקים בקוריאה כאלה. רק שווקים גדולים ומפורסמים ברמה ארצית כמו סאומון מציעים את הגודל והמגוון הזה. שווקים קטנים בשכונות הם נחמדים מבחינת אווירה, אבל מבחינת מגוון האוכל — זה הרבה פחות. מבין כל השווקים, סאומון בדאגו הוא מקום שחובה לבקר בו אם זו הפעם הראשונה שלכם בשוק קוריאני מסורתי.

יש כאן כל כך הרבה תוכן שהחלטתי לפצל אותו לשני חלקים. אני אראה לכם הכל בדיוק לפי הסדר שבו הלכתי וצילמתי. אז יאללה, מתחילים עם חלק 1.

בטטה מסוכרת — החטיף הראשון בשוק סאומון

ברגע שעברתי את הכניסה ונכנסתי לסמטה הראשונה, הדבר הראשון שתפס את העין שלי היה הזה. ערימה ענקית של בטטה מסוכרת על פלטת ברזל. זה חטיף קוריאני מסורתי — חותכים בטטה לחתיכות גדולות, מטגנים בשמן עמוק, מצפים בסירופ סוכר ומפזרים שומשום שחור.

עדיין לא אכלתי שום דבר אז זה היה הדבר הראשון שתפסתי. כשנוגעים בקליפה החיצונית, שכבת הסירופ שהתקשתה נשברת בפריכות, ובפנים יש בטטה רכה ופוררית. כשזה טרי, הסירופ עדיין חם ונמתח, אבל מה שקניתי כבר הספיק להתקרר קצת אז הציפוי היה יותר קשיח. אבל עדיין מתוק בטירוף. מחיר — בערך $3 למנה.

באנגלית קוראים לזה "Candied Sweet Potato". בעצם תחשבו על בטטה מטוגנת מצופה סוכר.

הוגו-גוואג'ה — החטיף הלאומי מתחנות המנוחה בקוריאה

הדבר השני שתפס את העין היה הוויטרינה המלאה בלחמניות קטנות בצורת אגוז מלך. אופים אותן בתבנית בצורת אגוז, והגודל שלהן בערך כמו שני אגודלים.

למעשה הוגו-גוואג'ה הוא חטיף מפורסם בקוריאה בעיקר מתחנות המנוחה בכבישים המהירים, אז בשבילי הטעם מוכר. אבל כשזה טרי מהתנור בשוק — זה ברמה אחרת לגמרי. הקליפה עדיין חמה ורכה, ובפנים יש מילוי שעועית אדומה עדין וחתיכות קטנות של אגוז מלך. כשזה מתקרר הקליפה נהיית קצת פריכה, אבל אישית אני מעדיף את זה כשזה עדיין חם. 10 יחידות ב-$2.20 בערך.

באנגלית זה "Walnut-shaped pastry with red bean filling". למרות שהשם מכיל "אגוז מלך", האגוז הוא לא המרכיב המרכזי — זו פשוט צורת התבנית שבה אופים את זה.

הוטוק — המלכודת הלוהטת של הוטוק מטוגן בסגנון דאגו

התחנה השלישית היתה דוכן הוטוק. בדרך כלל הוטוק נלחץ ונאפה על פלטה שטוחה, אבל הגרסה כאן היתה שונה לחלוטין. הם מטגנים אותו בשמן עמוק, אז הוא בגודל של כף יד, עגול ועבה כמו סופגנייה.

היה תור לא קטן אז חיכיתי בערך 5 דקות, ובזמן ההמתנה ריח שמן הטיגון מעורבב עם קינמון גרם לי להרגיש עוד יותר רעב. קיבלתי את זה ומיד נגסתי — וזו היתה טעות. בפנים יש סירופ של סוכר חום וקינמון שנמס לנוזל רותח שפשוט שוטף החוצה. כמעט נכוויתי בחיך. אם זו הפעם הראשונה שלכם — תשברו את זה לשניים ותנו לסירופ להתקרר קודם.

באנגלית זה "Hotteok — Korean sweet pancake filled with brown sugar and cinnamon". זה חטיף רחוב קוריאני קלאסי של ימי החורף, אבל הגרסה המטוגנת בשמן עמוק כמו בשוק סאומון נפוצה יותר באזור דאגו. יחידה אחת ב-$1.50 בערך.

לחם 10 וון — אוכל הרחוב הקוריאני שהכי מסקרן תיירים

לחם אפוי בתבנית בצורת מטבע קוריאני ישן של 10 וון. במקור הטרנד התחיל בעיר גיאונגג'ו, אבל היום אפשר למצוא את זה בכל מקום בקוריאה וזה הפך לאחד ממאכלי הרחוב הקוריאניים הפופולריים ביותר.

כאן לא היה תור אז קניתי מיד. הגוש הצהוב בתמונה זו גבינה. הם דוחסים בפנים הרבה גבינה, וכשחותכים לשניים היא נמתחת לחוט ארוך. זה כל כך פוטוגני שקודם צילמתי ורק אחר כך אכלתי. השילוב של גבינה מלוחה ומתקתקה עם הלחם פשוט אבל ממכר — לא הצלחתי להפסיק.

מבין כל מאכלי הרחוב הקוריאניים, זה המאכל שמקבל את התגובות הכי טובות מתיירים. הצורה של מטבע כבר מעניינת, וברגע שהגבינה נמתחת כולם שולפים מצלמה. אם תחפשו "10-won Bread — Korean coin-shaped cheese bread" תמצאו המון סרטונים. 3 יחידות ב-$1.50 בערך.

סנדוויץ' קוריאני משוק — מה ההבדל מסנדוויץ' רגיל?

כשמטיילים בשוק סאומון רואים הרבה דוכנים שמוכרים סנדוויצ'ים של שוק. גם אני קניתי אחד, וזה מאכל שונה לחלוטין מסנדוויץ' מערבי. תיירים שרואים את המילה "sandwich" ומצפים למשהו מוכר עלולים להיות מופתעים, אז הנה ההבדלים.

מהניסיון שלי, אין בכלל טעם להשוות את זה לסנדוויץ' מערבי — זה מאכל אחר לגמרי. עדיף לחשוב על זה כ"טוסט מיונז בסגנון קוריאני".

שיפוד לב חזיר — הניסוי שבסוף שווה בשוק הקוריאני

מכאן האווירה השתנתה. ככל שנכנסתי עמוק יותר לסמטת האוכל, עשן מבשר על הגריל מילא את האוויר.

מדובר בלב של חזיר. חותכים אותו לפרוסות דקות, תוחבים על שיפוד בשכבות וצולים. בכנות, בהתחלה היססתי. המילה "לב" יכולה לגרום לאנשים להירתע. אבל ראיתי בחור אחד לידי אוכל בהנאה אז החלטתי לנסות.

שורה תחתונה — זה הרבה יותר עדין ממה שחשבתי. המרקם מוצק וגמיש יותר מבשר חזיר רגיל, כמעט בלי שומן. ככל שלועסים עולה טעם אגוזי ועשיר, ואין שום ריח של "איברים פנימיים". למי שמתעניין באוכל מסוג offal — שווה לנסות. באנגלית זה "Grilled pork heart skewer".

צ'אפסאל-פאנג — טופ 3 אישי מהיום הזה בשוק

הנה אחד ממאכלי הרחוב בשוק סאומון שאני שם בטופ 3 אישי מהיום הזה. בצק מקמח אורז דביק מעוצב לכדורים עגולים, מטוגן בשמן עמוק ומגולגל בסוכר. יש שני סוגים — גרסה ריקה מבפנים וגרסה עם מילוי שעועית אדומה מתוקה.

בחרתי בגרסה עם השעועית האדומה, וזה שונה לחלוטין מסופגנייה רגילה מקמח חיטה. לאורז הדביק יש מרקם ייחודי — קפיצי, נמתח, כמו משהו בין מוצ'י לסופגנייה. בחוץ יש ציפוי סוכר פריך קלות ובפנים זה נמתח ונלעס בגמישות. חייבים לאכול את זה כשזה עדיין חם כדי להרגיש את המרקם הזה במלואו.

באנגלית זה "Chapssal-ppang — Deep-fried glutinous rice ball". אם אתם מכירים "Mochi donut" — זה יעזור לכם להבין את הקונספט. 2 יחידות ב-$1.50 בערך.

אאומוק במרק — סמל השוק המסורתי הקוריאני

אם ביקרתם פעם בקוריאה, בטוח ראיתם את זה. עיסה מבשר דגים טחון שנפרסת דק, נתחבת על שיפוד ומוגשת בציר חם — זה אחד ממאכלי הרחוב הקוריאניים האייקוניים ביותר. בין אם זה סיאול, בוסאן או ג'ג'ו — בכל שוק תמצאו את זה.

בשוק סאומון היו למעלה מ-10 דוכנים כאלה. אכלתי באחד שהיה באמצע השוק, וריח הציר שמבושל מאנשובי ואצות קלפ היה מדהים. האאומוק עצמו רך וגמיש, וככל שהוא יושב יותר זמן בציר, הטעם נספג עמוק יותר פנימה. אבל הקטע האמיתי הוא אחרי שמסיימים את השיפוד — לוגמים מהציר. הרגע הזה שהמרק המלוח והעשיר מחמם את הבטן מבפנים. ביום קר, זה לבד שווה את הביקור בשוק.

באנגלית זה "Eomuk — Korean fish cake skewer in hot broth". בקוריאה שותים את המרק יחד — זה חלק מהחוויה. שיפוד אחד עולה בערך $0.70, והמרק חינם.

שיפודי גוצ'וג'אנג — המראה הכי מרשים בשוק סאומון

זה היה אחד המראות הכי מרשימים בשוק סאומון מבחינתי. פלטת ברזל רחבה מלאה ברוטב גוצ'וג'אנג (ממרח צ'ילי אדום) ושיפודים מסודרים בשורות — ויזואלית זה היה עוצר נשימה.

עוגות אורז, אאומוק וסונדאה (נקניק דם קוריאני) תחובים על שיפודים ומבושלים ברוטב גוצ'וג'אנג עמוק. זה מאכל שפעם אפשר היה למצוא רק באזורים מסוימים בקוריאה. היום אפשר לראות את זה פה ושם גם בסיאול, אבל זה לא משהו שנפגוש בכל דוכן שכונתי. כדי לראות את הגרסה האותנטית והמלאה, צריך לבוא לשוק מסורתי גדול כמו סאומון.

בחרתי שיפוד של עוגות אורז — הגוצ'וג'אנג נספג עמוק פנימה, אז זה גמיש ובו-זמנית חריף-מתקתק. חריף, מתוק ומלוח בבת אחת. קוריאנים קוראים לזה לפעמים "טוקבוקי בלי מרק".

באנגלית זה "Gochujang skewer — rice cake, fish cake, or sundae (Korean blood sausage) simmered in red chili paste". אם אתם אוהבים אוכל חריף — ממליץ בחום.

שיפוד סונדאה, שיפוד אאומוק חריף, אאומוק מוקפץ אדום, ודוכן נוסף של אאומוק במרק

סביב דוכן שיפודי הגוצ'וג'אנג היו עוד דוכנים עם מאכלים דומים. לקחתי גם שיפוד סונדאה מהדוכן הסמוך — סונדאה הוא מאכל קוריאני מסורתי שמכינים מקיבת חזיר ממולאת באטריות זכוכית וירקות. הגרסה כאן היתה על שיפוד, מבושלת ברוטב גוצ'וג'אנג, אז הרוטב נספג עמוק פנימה ונתן טעם כבד ומלא. תיירים שנתקלים בסונדאה בפעם הראשונה לפעמים נבהלים מהתיאור "blood sausage", אבל כשטועמים בפועל, המרקם הגמיש של אטריות הזכוכית שולט והמאכל הרבה יותר עדין ממה שמצפים. באנגלית זה "Sundae — Korean blood sausage stuffed with glass noodles and vegetables".

היו גם שיפודי אאומוק חריפים. גרסה שונה לגמרי מהאאומוק בציר הצלול שהצגתי קודם — כאן האאומוק מבושל על פלטת ברזל ברוטב גוצ'וג'אנג רותח, כך שכל השיפוד נצבע אדום. אכלתי את הגרסה הצלולה קודם ואז טעמתי מזה, וקשה להאמין שזה אותו מאכל. הטעם חריף ועמוק ועולה בבת אחת.

אאומוק מוקפץ אדום הוא מנה שבה חותכים אאומוק לחתיכות קצרות ועבות ומקפיצים בתיבול חריף. מוסיפים מעל נבטי סויה ופלפלי צ'ונגיאנג (פלפל חריף קוריאני) ואבקת צ'ילי, אז הצבע לבד כבר אינטנסיבי. מה שמעניין זה שזה לא ייחודי לדוכן אחד. כשמסתובבים בסמטאות שוק סאומון אפשר למצוא כמה וכמה דוכנים שמכינים אאומוק בסגנון דומה, אבל כל אחד עם יחסי תיבול שונים. טעמתי בשני מקומות — באחד הטעם המתקתק היה דומיננטי, ובשני הוסיפו הרבה פלפלים חריפים ובאמת הרגשתי את זה.

ולגבי אאומוק במרק — שווה להזכיר שוב. בתוך שוק סאומון יש למעלה מ-10 דוכנים כאלה. לכל אחד ציר בטעם קצת אחר, ואפשר ליהנות מהשוואה תוך כדי הליכה בסמטאות. באמת טעמתי ציר בשני מקומות — באחד טעם האנשובי היה חזק יותר ובשני טעם אצות הקלפ היה דומיננטי. כל שיפוד עולה בערך $0.70 והמרק חינם, אז אין סיבה לא לנסות כמה מקומות.

טוויגים — מי ראה פעם קימבאפ מטוגן?

טוויגים (מטוגנים) בשוק מסורתי קוריאני כוללים בדרך כלל פלפל מטוגן, דיונון מטוגן וירקות מטוגנים. אבל כאן גיליתי משהו שלא ראיתי מעולם בחיים — קימבאפ (רול אורז קוריאני) מטוגן בשלמותו.

קודם מכינים את הקימבאפ, אחר כך מצפים אותו בבלילת טיגון וזורקים לשמן עמוק. בחוץ קליפת טיגון פריכה ובפנים קימבאפ שלם. בכנות חשבתי "אין מצב שזה טעים" — אבל למפתיע, השילוב של שומן עשיר וריח אצות ים עבד ממש טוב. קניתי גם פלפל חריף מטוגן ליד — פלפל צ'ונגיאנג בציפוי טיגון, בחוץ עשיר ובפנים חריף ועוקצני. מי שרגיש לחריפות — היזהרו.

באנגלית הכינוי הכללי הוא "Twigim — Korean deep-fried snacks". זה דומה לטמפורה יפנית, אבל בגרסה הקוריאנית ציפוי הטיגון עבה יותר ולרוב אוכלים בלי רוטב טבילה.

שיפוד עוף ודאק-גנגג'ונג — תרבות העוף הקוריאנית בגרסת רחוב

שיפוד עוף (דאק-קוצ'י) נחשב בקוריאה ל"חטיף לאומי" שכולם אוהבים — בלי קשר לגיל או מגדר. צולים חתיכות עוף על שיפוד ומורחים מעל רוטב מתוק-מלוח בשפע. אמנם אפשר למצוא את זה בכל מקום בקוריאה אז זה לא נשמע מיוחד, אבל כשזה טרי מהגריל בדוכן שוק — זה ברמה אחרת. יש ריח מיוחד כשהרוטב מתקרמל על האש. יחידה אחת ב-$2.20 בערך. באנגלית זה "Dak-kkochi — Korean grilled chicken skewer with sweet soy glaze".

ממש ליד היתה גם חנות דאק-גנגג'ונג. בדרך כלל דאק-גנגג'ונג זה סוג אחד, אבל בחנות הזו היה מגוון מטורף — גנגג'ונג מרגליים עוף, גנגג'ונג מקיבות, טעם "פורינקל" (תיבול גבינתי), שום וסויה, וחריף. בחרתי בטעם שום-סויה, והרוטב הדביק שציפה את החוץ היה מתוק-מלוח בצורה אינטנסיבית.

תיירים שואלים הרבה "מה ההבדל בין דאק-גנגג'ונג לצ'יקן קוריאני?" — וההבדל ברור. הנה הפירוט.

טורנדו תפוח אדמה, תירס מאודה ובטטה מטוגנת — חטיפים קלים בשוק סאומון

טורנדו תפוח אדמה — לוקחים תפוח אדמה שלם, חותכים אותו בספירלה לפרוסות דקיקות, תוחבים על שיפוד ומטגנים בשמן עמוק. בסושיאל מדיה זה מופיע כ-"Tornado Potato", אבל בכנות הטעם לא כל כך שונה מצ'יפס רגיל. עשיר ומלוח, טעם של תפוח אדמה. אבל הצורה מושלמת לאכילה תוך כדי הליכה בשוק, אז נחמד להחזיק אחד ביד.

תירס מאודה הוא אחד החטיפים הכי ותיקים בשווקים קוריאניים. אין כאן הרבה מה להסביר, אבל יש משהו בלאכול את זה באווירת השוק שהופך את זה לטעים במיוחד. הגרגרים תפוחים ומתוקים, מלאי מיץ — פשוט אבל לא משעמם. אחד ב-$1.50 בערך.

בטטה מטוגנת — בטטה חתוכה לרצועות דקות ומטוגנת עד לפריכות. זה נראה כמו צ'יפס (French fries) אבל הטעם שונה. לבטטה יש מתיקות טבעית אז אפשר לאכול בלי שום רוטב. ראיתי ערימה ענקית בצד השוק ולא יכולתי להתאפק — קניתי מנה, וברגע שהתחלתי לא הצלחתי לעצור. באנגלית זה "Sweet potato fries".

טאנגסויוק — מאכל סיני-קוריאני שנתקלתי בו בשוק

חזיר מטוגן מוגש עם רוטב חמוץ-מתוק עם גזר ובצל — זהו מאכל סיני בגרסה קוריאנית.

בקוריאה, טאנגסויוק הוא אחד המאכלים הסיניים הפופולריים ביותר למשלוח, אבל בדרך כלל מזמינים אותו ממסעדה סינית. לראות אותו מוגש בצלחת בשוק זה לא נפוץ, אז זה הפתיע אותי. הטעם הוא שילוב של טיגון פריך עם רוטב חמוץ-מתוק — דומה לטאנגצורו (糖醋肉) הסיני, אבל בגרסה הקוריאנית הרוטב יותר נוזלי והחמיצות יותר בולטת. באנגלית זה "Tangsuyuk — Korean-style sweet and sour pork".

גון-מאנדו — סיום סיבוב אוכל הרחוב בשוק סאומון

כיסוני בצק ממולאים בבשר וירקות, מטוגנים במחבת עד שהם מוזהבים — אלה הם מאנדו קוריאניים. המראה שלהם על סיר האידוי מנירוסטה היה אחד התמונות הכי אופייניות לאווירת שוק סאומון.

מנה ב-$5 בערך כוללת כמה סוגים — שטוחים, עגולים, ארוכים — כל אחד בצורה אחרת. הגודל גם נדיב למדי, אפשר להשבע מזה לבד. בכנות, במחיר הזה זה עסקה לא רעה בכלל לפי יוקר המחיה בקוריאה.

באנגלית זה "Gun-mandu — Korean pan-fried dumplings". זה דומה לגיוזה יפנית או גואוטייה (鍋貼) סינית, אבל מאנדו קוריאני מאופיין בבצק עבה יותר ובאטריות זכוכית בתוך המילוי.

סיום חלק 1 — $20–25 מספיקים לחוויית אוכל רחוב קוריאני מלאה

עד כאן חלק 1 של סיבוב האוכל שלי בשוק סאומון בדאגו. זה עדיין לא הכל. נשארו עוד מאכלים שלא הספקתי להציג, ואני אמשיך בחלק 2.

אם קראתם עד כאן בטח שמתם לב — רוב מאכלי הרחוב בשוק מסורתי קוריאני עולים בין $1.50 ל-$3 ליחידה. זה מאפשר לטעום הרבה דברים שונים בכמויות קטנות. גם אני אכלתי יותר מ-10 מאכלים שונים באותו יום, וסך ההוצאה היתה בסביבות $20–25. לטייל ולטעום מגוון כזה של אוכל רחוב קוריאני בתקציב כזה — זו נקודה מאוד אטרקטיבית למטיילים.

חלק 2 בקרוב.

מידע כללי על שוק סאומון בדאגו

איך מגיעים לשוק סאומון

※ מחירי תחבורה וזמני נסיעה נכונים למרץ 2026 ועשויים להשתנות. למידע עדכני בדקו בקוריאיל, SRT, הזמנת אוטובוסים מהירים.

פוסט זה פורסם במקור ב-https://hi-jsb.blog.