ארוחת בוקר במלון בקוריאה – ביקורת כנה עם 70 תמונות

בופה ארוחת בוקר בשילה סטיי אולסן – רשמים ראשונים

בופה ארוחת בוקר של שילה סטיי אולסן (Shilla Stay Ulsan Breakfast Buffet) – הייתי שם ב-7 במרץ בשבע בבוקר. אני, האח הקטן שלי והאישה שלי, שלושתנו נסענו לגיונגג׳ו (Gyeongju) ולקחנו מלון באולסן (Ulsan), עיר תעשייתית גדולה בדרום-מזרח קוריאה, כארבע שעות מסיאול. הזמנו חבילה שכוללת ארוחת בוקר לשניים במחיר של כ-$100. אם אוכלים ארוחת בוקר בנפרד זה יוצא $24 לאדם, אז החבילה בהחלט משתלמת.

שילה סטיי (Shilla Stay) הוא מותג נפרד שמופעל על ידי אותה חברה שמפעילה את מלון שילה (The Shilla), שמפורסם בקוריאה כמלון יוקרה. הדירוג שונה לחלוטין. בזמן שמלון שילה הוא יוקרה 5 כוכבים, שילה סטיי הוא ברמת מלון עסקים, ולכן המחירים הרבה יותר נמוכים. יש לא מעט אנשים שרואים את השם ״שילה״ וחושבים שזה יהיה יקר, אבל זה בכלל לא ככה.

הפוסט הזה מראה, תמונה אחרי תמונה, כל פריט מבופה ארוחת הבוקר של שילה סטיי אולסן שאכלתי באותו בוקר. לא רציתי לכתוב ביקורת מהסוג שמצלם כמה תמונות וגומר ב״היה טוב~״. צריך להראות הכל כדי שאנשים יוכלו להחליט לפני שמזמינים, אז צילמתי כל מנה בנפרד. יש פה יותר מ-60 תמונות. הבלוג הזה מתורגם ליותר מ-70 שפות מלבד קוריאנית – עברית, אנגלית, יפנית, סינית – אז רציתי שגם תיירים יוכלו לראות במו עיניהם, דרך התמונות, מה מגישים בארוחת בוקר במלון קוריאני.

הכניסה והישיבה בבופה ארוחת הבוקר

יורדים מהמעלית בקומה השנייה והכניסה לבופה ממש שם מולך. לא צריך לחפש, יורדים וזה ישר מול הפנים. דבר שהרגשתי כשנכנסתי – בגלל שאולסן קרובה לבוסן (Busan, העיר השנייה בגודלה בקוריאה, עם הרבה תיירות בינלאומית), היו לא מעט אורחים זרים שבלטו. אני גר בדאג׳ון (Daejeon), עיר גדולה כשעתיים דרומית לסיאול, ובמלונות שם כמעט אף פעם לא ראיתי זרים. האווירה הייתה שונה.

המושבים היו בעיקר שולחנות לשניים. בצד החלון, דרך חלונות זכוכית גדולים, אפשר היה לראות את הכבישים של העיר למטה, ובבוקר התאורה הטבעית הייתה ממש נעימה. בצד הפנימי האווירה הייתה שונה בגלל קירות כהים ותאורה עמומה, אבל אני העדפתי את צד החלון. המרחק בין השולחנות היה נוח, לא מרגישים את מי שיושב לידך, וכל מקום כבר היה מסודר מראש עם סכו״ם ומפית.

באנצ׳אן – תוספות קוריאניות בבופה

זו פינת הבאנצ׳אן (banchan, תוספות קוריאניות). שורש לוטוס מזוגג, קימצ׳י (kimchi), גאותג׳ורי (קימצ׳י טרי), תרד מתובל, חמוצים ברוטב סויה – הכל מסודר בשורה בצד אחד. לדעתי, המגוון של פינת הבאנצ׳אן בבופה ארוחת בוקר של מלון קוריאני מראה כמה המלון השקיע, ושילה סטיי אולסן, בשביל מלון עסקים, ממש השקיע. צילמתי כל פריט, אז אני מראה אחד אחד.

סיגמצ׳י נמול (sigeumchi namul, תרד מתובל). אחת התוספות הנפוצות ביותר באוכל ביתי קוריאני – תרד מבושל מעורבב עם שמן שומשום (sesame oil), מלח וזרעי שומשום. זה לא חריף ויש לו טעם קלוי-אגוזי, אז גם מי שאף פעם לא אכל אוכל קוריאני יכול לאכול בנוחות. היו מעורבבים בפנים פלפלים צבעוניים שנתנו צבע יפה, וזו תוספת מושלמת לאכול עם אורז בבוקר.

גוקמול קימצ׳י (gukmul kimchi, קימצ׳י מבוסס מים). כרוב חתוך לפרוסות שטובל בציר, הרבה יותר עדין ומרענן מקימצ׳י רגיל. רמת החריפות כמעט אפסית. בקוריאה אוכלים את זה מעורבב עם אורז, או כמנקה חיך בין מאכלים כבדים. כשהבטן כבדה בבוקר, כפית אחת מהציר הזה ומרגישים קלילים.

גאותג׳ורי (geotjeori, קימצ׳י טרי). כששומעים קימצ׳י, רוב האנשים חושבים על המותסס, אבל גאותג׳ורי הוא קימצ׳י שהוכן לאחרונה. הכרוב פריך והתיבול טרי, אז המרקם שונה לגמרי מקימצ׳י מותסס. יש בו אבקת צ׳ילי אדומה אז הוא קצת חריף, אבל אין את החמיצות האופיינית של קימצ׳י ישן.

ג׳אנגאג׳י (jangajji, ירקות כבושים ברוטב סויה). צ׳ילי, נבטי שום, בצל וירקות אחרים שנשרו ברוטב סויה – מלוח-חמצמץ עם נגיעה מתוקה. יש צ׳ילי בפנים אבל תהליך הכבישה מוריד הרבה מהחריפות, אז זה לא חריף כמו צ׳ילי טרי. שמים על האורז ואוכלים ביחד – התיבול בדיוק נכון.

אוג׳ינגאו ג׳אותגל (ojingeo jeotgal, דיונון מלוח ומותסס). את זה, בכנות, אוהבים או שונאים. זה די חריף, מלוח ויש לו אומאמי חזק מהתסיסה. גם קוריאנים שמים רק קצת על האורז – זה לא משהו שאוכלים ממנו הרבה. אם זו הפעם הראשונה שלכם, תטעמו כמות קטנטנה.

יאונגן ג׳ורים (yeongeun jorim, שורש לוטוס מזוגג). מבושל ברוטב סויה, סוכר וסירופ תירס – מתוק ומלוח בו זמנית. המרקם פריך אבל גם לעיס קצת. בגלל הצורה עם החורים, זו אחת התוספות שהכי מפתיעות זרים, אבל בגלל שזה לא חריף ויש בזה מתיקות, רוב האנשים אוכלים בלי בעיה. זו התוספת האהובה על אשתי, היא מילאה את הצלחת.

מומאללאנגי מוצ׳ים (mumalleangi muchim, צנון מיובש מתובל). צנון חתוך לפרוסות דקות, מיובש ואז מתובל עם אבקת צ׳ילי אדומה, שמן שומשום ותמצית שזיף – המרקם הגמיש והלעיס הוא הסימן המסחרי שלו. ככל שלועסים יותר, המתיקות של הצנון עולה.

עברתי רק על פינת הבאנצ׳אן והצלחת כבר הייתה כבדה. ועוד לא הגעתי לפינת הלחמים והמנות המערביות.

לחמים ומאפים

עוברים לפינת הלחמים. מתחילים מהקרואסון. גודל מיני, טוב לנגיסה אחת – פריך בחוץ ורך בפנים, לא רע. אבל לא היה את ההרגשה של ישר מהתנור, זה הרמה שפוגשים בדרך כלל בבופה של מלון.

סינמון סוורל. מתוק עם ריח קינמון די חזק. עם קפה זה היה שילוב נחמד.

וניל קראון ואפל קראון. שניהם בצק מאפה עם קרם או מילוי תפוחים מלמעלה, אבל אפל קראון היה יותר טעים. הוניל היה קצת כבד מדי.

הריבות היו ארבעה סוגים: חמאה, ריבת תות, ריבת תפוח וריבת אוכמניות.

לחמניית בוקר. בקוריאה קוראים ללחמניות עגולות קטנות כאלה ״לחם בוקר״ – רכות וקצת מתוקות. גם בלי ריבה, היה טוב ככה.

מיני פאניני. היה מכוסה בבד לבן כדי לשמור על החום, והמרקם הלעיס היה שונה מלחמניית הבוקר.

היו גם פרוסות לחם שיפון ולחם לבן, וממש לידם טוסטר לקלות במקום.

באגט אגוזי מלך ובאגט רגיל. שלמים על קרש חיתוך עם סכין בצד, לחתוך כמה שרוצים. סוגי הלחם לבד הגיעו לכמעט עשרה, אז גם מי שאוכל קוריאני לא מתאים לו יכול למלא את הבטן בבוקר רק מלחם.

וופלים ותוספות

היו גם וופלים. גודל מיני, מקופלים לחצי ועומדים – קצת פריכים בחוץ ולחים בפנים. התוספות היו ארבע: קומפוט דובדבנים, קצפת, סירופ מייפל ואגוזי מלך קצוצים. אשתי אכלה דובדבנים עם קצפת, ואני שמתי סירופ עם אגוזים – בכנות, שילוב הסירופ+אגוזים היה יותר טוב. הוופל עצמו לא היה מאוד מתוק, אז צריך לשים סירופ בנדיבות כדי שהטעם יבלוט.

תחנת נודלס אורז – הדגש של הבופה

זו הפינה שהכי אהבתי בבופה ארוחת הבוקר של שילה סטיי אולסן. בקופסאות עץ היו מופרדים אטריות אורז, כרוב, נבטי שעועית (bean sprouts) ופטריות צדפה (oyster mushroom), ובוחרים את המרכיבים שרוצים לקערה, נותנים לעובד, והוא מבשל במקום ומגיש עם ציר חם.

אכלתי תחנת נודלס דומה בהילטון מילניום בבנגקוק, ובכנות, כאן זה לא היה פחות טוב. למלון עסקים בארוחת בוקר, הרמה הזו הפתיעה אותי.

פטריות הצדפה כבר היו מרוטות ומוכנות, רק להרים. נבטי השעועית מוסיפים מרקם פריך. אטריות האורז היו מהסוג השטוח, דומות לאלה של פו וייטנאמי (pho). הכרוב, כשנכנס לציר, מוסיף מתיקות, אז בהחלט תוסיפו אותו. אני שמתי את כל ארבעת המרכיבים, האח שלי הוציא את הפטריות.

הרטבים היו ארבעה: הויסין, פנאנג, סריראצ׳ה ושמן צ׳ילי. שמתי קצת סריראצ׳ה וטיפה שמן צ׳ילי – לאכול חריף בבוקר ממש העיר את הבטן. מי שלא אוהב חריף, רק הויסין לבד כבר נותן מספיק אומאמי.

כיסונים, נאן וקארי

מאנדו (mandu, כיסונים קוריאניים) בסלסלות במבוק. היו בסגנון מאודה, הבצק לח ואפשר לראות את המילוי בפנים – ירקות ובשר. בגודל של נגיסה אחת, נוח לאכול, פשוט טובלים ברוטב סויה.

נאן (naan) – וזה היה אחד הפריטים האהובים עלי מארוחת הבוקר הזו. אבל כשהגעתי כבר כמעט לא נשארו. וזה היה בשבע בבוקר! אז אם מגיעים מאוחר יותר, יכול להיות שלא יהיה.

ליד הנאן היה קארי לאכול ביחד. קארי קרמי כתום, עם קצת שמנת מלמעלה ומרקם סמיך. לא חריף, טעם עדין – לטבול את הנאן ולאכול זה שילוב מדהים. השילוב נאן+קארי הזה היה ה-TOP שלי של היום. היה יותר סמיך וטעים מהקארי של ארוחת הבוקר בהייאט בקוטה קינבלו.

מנות חמות מערביות

ביצים מקושקשות. הכמות הייתה בסדר אבל הן היו קצת יבשות מדי. מי שמצפה לסקרמבל רך ולח עלול להתאכזב.

בוקקומבאפ (bokkeumbap, אורז מוקפץ קוריאני). מנה שמופיעה כמעט בכל בופה ארוחת בוקר של מלון קוריאני. היה סביר. אכלתי עם קימצ׳י והטעם קצת השתפר.

שעועית ירוקה, פטריות ופלפלים מוקפצים. עדין ופשוט. שימש לנקות את החיך בין מנות הבשר.

בייקון. לא בסגנון פריך, יותר לח, אבל המליחות הייתה בדיוק נכונה ושילוב טוב עם לחם. גם זה היה אחד הפריטים שאהבתי.

הנקניקיות הגיעו חתוכות לגודל נגיסה, עם סימני גריל על פני השטח ומתובלות בעשבי תיבול – הטעם היה בבירור יותר טוב מנקניקייה רגילה. האח הקטן שלי חזר על זה שלוש פעמים. ״אחי, הנקניקייה הזו פשוט מטורפת. אני אוכל רק את זה.״ אחרי נאן+קארי, הנקניקיות האלה והבייקון היו ה-TOP שלי.

גראטן תפוחי אדמה. הגבינה הייתה מותכת ומוזהבת מלמעלה, אבל בכנות, לאכול בבוקר זה היה קצת כבד. מי שאוהב גבינה ייהנה.

לחם עם קרם קסטרד אפוי מלמעלה, עם פרוסות שקדים מפוזרות. נדמה לי שזה היה פרנץ׳ טוסט עם שום, אבל לא זוכר את השם המדויק. היה מתוק עד כדי שזה היה קרוב לקינוח.

סלטים ונקניקים

בשלב הזה, לפני שסיימתי סיבוב אחד בבופה, כבר הייתי בצלחת השנייה. האח שלי כבר ישב ואכל, ואני עוד לא הגעתי לפינת הסלטים.

פינת התוספות והרטבים לסלט. חומץ יין אדום, חומץ בלסמי, שמן זית ומטחנת פלפל שחור מסודרים בשורה, בנוסף לקרוטונים, זיתים שחורים, גרעיני חמנייה וזיתים ירוקים. אפשר להכין את הרטב בעצמך ולכוון את היחס בין חומץ לשמן, אז כל אחד יכול להתאים לטעמו.

סלמי. מהסוג עם גרגירי פלפל שחור משובצים, אז כשלועסים עולה ריח חריף-פיקנטי. מושלם לשים על לחם.

ביר האם. יותר דק מהסלמי ובצבע ורוד בהיר, אפשר לראות את סיבי הבשר, אז זה בבירור שונה משינקה רגילה. טעם עדין, מתאים למי שמלוח מדי מפריע לו.

מבט כללי על שני הסוגים. ההגשה הייתה פרוסה בצורת פרח, ולבופה, הרגשת את ההשקעה. אבל אם היה עוד סוג כמו פרושוטו או שינקה מעושנת, האפשרויות היו רחבות יותר – על זה חבל.

סלט ירקות

מבט כללי על פינת הסלטים. שלוש קערות גדולות עם מסגרת עץ, כל אחת עם ירקות שונים, ושני סוגי רטב – כתום על בסיס גזר ורטב דבש-לימון. היה גם שלט מידע על אלרגנים באנגלית וקוריאנית, שמקל על אורחים זרים לבדוק.

בוק צ׳וי (bok choy). היה שלם עם הגבעול, ממש פריך. לא מר ועם הרבה מים, טוב לקחת מנה קלה.

חסה. הייתה טרייה, אבל היה רק סוג אחד של חסה – היה נחמד אם הייתה גם חסה רומית או אדומה.

עלי סלק אדום. הגבעולים הסגולים העמוקים היו מרשימים. עלי סלק לא נפוצים בבופות קוריאניים, אז זה תפס את העין – עם שמן זית ובלסמי, המרירות התאזנה.

סלט גזר מגורד. הטעם החמוץ-מתוק היה חזק, מצוין לעורר תיאבון. באותה צלחת עם הסלמי, המלוח והחמוץ הלכו יחד מעולה.

סלט פסטה פוסילי. בכנות, הרוטב היה סמיך וקצת כבד. כפית-שתיים וזה מספיק.

סלט שעורה. שעורה מבושלת עם חמוציות, פרוסות שקדים ופלפלים צבעוניים מעורבבים. המרקם הגרגירי של השעורה עם המתיקות של החמוציות היו הנקודה הבולטת, אבל הכמות הייתה רק קערה אחת, אז אם זה פופולרי נגמר מהר.

משקאות

פינת המשקאות. קנקני זכוכית מסודרים בשורה על בסיסי עץ – צהוב, שקוף, אדום, ירוק בהיר – הצבעים היו כל כך מגוונים שזה נראה ממש יפה. אור הבוקר שעבר דרך הקנקנים גרם לצבעים להיראות עוד יותר חיים.

מיץ שזיף. יותר חמוץ ממתוק, הטעם החמצמץ הגיע ראשון. מושלם לנקות את הפה אחרי אוכל שמנוני. גם אשתי אמרה ״המיץ הזה הכי טוב״.

מיץ ענבים ירוקים. הרבה יותר עדין ומתוק ממיץ השזיף. מי שמצפה לטעם פרי חזק עלול למצוא את זה קצת חלש.

מיץ גאמגיול. בקוריאה, גאמגיול (gamgyul) זו המנדרינה המיוחדת של אי ג׳ג׳ו (Jeju Island) – פחות חמוצה ממיץ תפוזים רגיל ועם מתיקות בולטת יותר. לשתות עם לחם, זה היה הכי נוח.

פירות, דגני בוקר ויוגורט

הפירות היו שלושה סוגים: בננה, תפוז ותפוח. התפוז היה חתוך לחצאי ירח, והתפוח פרוס בנוחות. טוב לקחת בקלילות במהלך הארוחה.

דגני הבוקר היו שלושה סוגים בקערות: קורנפלקס, פרוט רינגס וכדורי שוקולד. החלב היה שני סוגים: חלב רגיל וחלב שיבולת שועל. שהיה גם חלב שיבולת שועל זה בבירור בשביל אורחים עם אי-סבילות ללקטוז או טבעונים. הרגשתי שזה עדין ומתחשב. גם במלון מיראמר בטייוואן או בנובוטל בבנגקוק, מקומות שמציעים חלב שיבולת שועל היו נדירים.

קורנפלקס בתקריב. מידע על אלרגנים ציין חיטה וסויה.

היוגורט היה שני סוגים: טבעי והלאבונג (hallabong). הלאבונג הוא זן מנדרינה מיוחד של ג׳ג׳ו – למצוא אותו בארוחת בוקר במלון היה הפתעה נעימה. הטבעי לא היה בסגנון יווני, יותר נוזלי, אבל לשפוך על דגני בוקר דווקא העובי הזה היה יותר מתאים. יוגורט ההלאבונג היה עם ריח עדין של מנדרינה ומתיקות במידה, טוב גם לאכול ככה סתם.

מוזלי. בסיס שיבולת שועל עם צימוקים, גרעיני דלעת, פרוסות שקדים וחתיכות פירות מיובשים. הכמות כבר הייתה קצת מופחתת, כנראה שזה היה פופולרי.

קפה ותה

מכונת הקפה הייתה אוטומטית אחת של EGRO. היה כתוב שמשתמשים בפולי COVA איטלקיים – הטעם בבירור יותר טוב מקפה של מכולת, אבל לא ברמה של בית קפה מקצועי, בדיוק רמת מכונת קפה של בופה מלון. בגלל שהייתה רק מכונה אחת, בשעות השיא אולי צריך לחכות קצת.

התה היה של Ahmad Tea: אינגליש ברקפסט, ארל גריי ותה כוסמת (buckwheat tea). אבקת קינמון גם הייתה זמינה בנפרד. האח שלי, שלא שותה קפה, שתה ארל גריי עם מעט קינמון ואמר ״אחי, הריח פה מעולה״.

חביתה מוכנה במקום

החביתה הוכנה בפינת הבישול החי. אומרים לעובד אילו מרכיבים רוצים והוא מכין מולך במקום. ביקשתי שינקה, גבינה ופלפל צבעוני. מבחוץ היה מוזהב ומבפנים רך, במצב חצי מבושל. אבל בשעת השיא של הבוקר, היו שלושה-ארבעה אנשים בתור, אז צריך לחכות קצת.

הצלחות שלי

אחרי שסיימתי את הסיבוב בבופה, אלה הצלחות שבאמת הרכבתי ואכלתי. הכיף בבופה בסופו של דבר הוא איך אתה משלב את הדברים, נכון.

צלחת ראשונה. ביר האם ובייקון כבסיס, שתי נקניקיות, שעועית ירוקה, כפית גראטן תפוחי אדמה וחתיכת פאניני. הטעם העדין של הביר האם בניגוד למלוח של הבייקון – שילוב טוב לאכול לסירוגין. הגראטן, אחרי שעבר לצלחת, הגבינה התקשתה והטעם ירד קצת לעומת לאכול ישר מהבופה.

צלחת שנייה הייתה שילוב קוריאני-מערבי. מאנדו, סלמי, תרד מתובל, גאותג׳ורי, גבינה עם קרקרים, נאן עם קארי – הכל בצלחת אחת. נראה קצת כאוטי, אבל זה בופה, זה הכיף, לא? בצלחת הזו, השילוב של גאותג׳ורי עם גבינה יצא מפתיע וטוב.

נודלס האורז המוגמר. אטריות שטוחות עם כרוב, נבטי שעועית ופטריות צדפה, עם סריראצ׳ה ושמן צ׳ילי מלמעלה. הציר היה צלול אבל עם טעם עמוק, מושלם להרגיע את הבטן בבוקר.

צלחת שלישית. תרד מתובל, סלט גזר מגורד, סלט שעורה, סלט פסטה פוסילי, גראטן תפוחי אדמה ודיונון מותסס – מכל דבר קצת. סלט השעורה שמר על המרקם גם בצלחת, והדיונון המותסס – לקחת רק מעט הייתה ההחלטה הנכונה.

ולסיום, שתי קערות דגני בוקר. קורנפלקס מעורבב עם כדורי שוקולד וחלב, ומוזלי עם חלב שנספג. הקורנפלקס צריך לאכול מהר כשעוד פריך, והמוזלי יותר טעים אחרי שנספג קצת. בכנות, בשלב הזה כבר הייתי די שבע וזה היה קצת בכוח.

סיכום כללי של בופה ארוחת הבוקר

מבחינת תמורה למחיר, הייתי מרוצה. חבילה עם ארוחת בוקר לשניים בכ-$100 עם מגוון כזה – בכנות הרגשתי שאכלתי טוב. גם אם משלמים $24 בנפרד לאדם, זה לא כסף מבוזבז.

מה שהכי אהבתי היה שילוב הנאן+קארי, הנקניקיות, הבייקון ותחנת נודלס האורז. בייחוד הנודלס – בגלל שהעובד מבשל במקום, הגעתי עם ציפיות נמוכות בשביל מלון עסקים והופתעתי. אכלתי תחנות נודלס דומות בהילטון מילניום בבנגקוק ובהייאט בקוטה קינבלו, וכאן זה לא היה פחות טוב.

היו גם דברים מאכזבים. הביצים המקושקשות היו קצת יבשות, מגוון הירקות בסלט היה רק חסה אחת, חסר מגוון. הנאן היה פופולרי והכמות קטנה, אז צריך לתזמן נכון, וזה שהייתה רק מכונת קפה אחת גרם לתור בשעת השיא – גם זה היה קצת מעצבן.

מקווה שהפוסט הזה יעזור למי שסקרן לדעת איך נראית ארוחת בוקר בופה במלון קוריאני, או למי ששוקל להזמין בשילה סטיי אולסן. בפעם הבאה אני מתכנן לבקר בשילה סטיי בעיר אחרת. זה אותו מותג, אבל אני רוצה להשוות איך ארוחת הבוקר משתנה מסניף לסניף.

מידע בסיסי על שילה סטיי אולסן

• שם המלון: שילה סטיי אולסן (Shilla Stay Ulsan)
• כתובת: 200 סאמסן-רו, נאם-גו, אולסן (כ-4 שעות דרומית-מזרחית מסיאול)
• טלפון ראשי: +82-52-901-9000
• טלפון בופה (קפה): +82-52-901-9107
• שעות ארוחת בוקר: ימי חול 06:30–09:30 / סופי שבוע וחגים 07:00–10:00
• מחיר ארוחת בוקר: מבוגר 1 כ-$17–$24 (עשוי להשתנות לפי תקופה)
• כניסה: 15:00 / יציאה: 12:00
• חנייה: אורחים $4 ללילה (חנייה תת-קרקעית)
• מיקום הבופה: קומה שנייה במלון

פוסט זה פורסם במקור ב-https://hi-jsb.blog.