ג'ינגיס חאן בהוקאידו: מדריך ואוכל כבש בסאפורו

האוכל שמקומיים בהוקאידו המליצו לי עליו: ג'ינגיס חאן

במהלך הטיול שלי בהוקאידו, היה משפט אחד ששמעתי ממקומי. "אם כבר הגעת להוקאידו, אתה חייב לנסות ג'ינגיס חאן." לא ראמן, לא סרטן, אלא ג'ינגיס חאן. בהתחלה באמת לא הבנתי על מה הוא מדבר. ג'ינגיס חאן זה לא השם של הגיבור המונגולי? זה גם שם של אוכל? אבל כשמסתובבים ברחובות סאפורו, באמת רואים שלטים של ג'ינגיס חאן בכל מקום. לא כמו חנויות ראמן, אבל עדיין די הרבה. בשביל האנשים כאן זה פשוט אוכל יומיומי לגמרי.

סאקיזוקה ואטוזוקה: שתי שיטות שונות

כשחיפשתי על זה מידע, גיליתי שבהוקאידו נהוגים בעיקר שני סגנונות של ג'ינגיס חאן. סגנון סאקיזוקה (漬け込み), שבו משרים את הבשר מראש ברוטב ואז צולים אותו, וסגנון אטוזוקה (後づけ), שבו צולים את הבשר כפי שהוא ואז טובלים אותו ברוטב אחרי הצלייה.

במקום שאני הלכתי אליו הגישו סאקיזוקה. זה סגנון שבו הבשר כבר מגיע מושרה ברוטב על בסיס סויה, קצת כמו קלבי קוריאני, אז אם אתם רגילים לאוכל קוריאני זה טעם די מוכר. אומרים שאטוזוקה מתאים יותר למי שרוצה להרגיש את הטעם המקורי של הכבש, אבל אני לא ניסיתי אותו בעצמי, אז קצת קשה לי לקבוע.

מסעדת ג'ינגיס חאן שנכנסתי אליה בסוסוקינו, סאפורו

זו הייתה מסעדת ג'ינגיס חאן שנכנסתי אליה כשחיפשתי מקום לארוחת ערב במרכז סאפורו, אבל בכנות אני כבר לא זוכר את השם שלה. אני בטוח שהיא הייתה ליד סוסוקינו, אבל לא צילמתי את השלט. עכשיו אני ממש מתחרט על זה. מצד שני, בסאפורו יש כל כך הרבה מקומות של ג'ינגיס חאן, שנראה שלא משנה לאן תלכו, הרמה הבסיסית די טובה. שמעתי שאומרים שדווקא המקומות הקטנים שבפנים הסמטאות נותנים תמורה טובה יותר למחיר מאשר הרשתות המפורסמות שבמרכזי התיירות, אבל לא השוויתי בעצמי, אז אני לא יכול להגיד את זה בוודאות.

פלטת הגריל של ג'ינגיס חאן: במה זה שונה ממסעדת בשר קוריאנית?

כשיושבים, מביאים פלטת גריל כזאת. במבט ראשון היא נראית די דומה לפלטה במסעדת בשר קוריאנית, אבל אם מסתכלים טוב רואים שהמרכז שלה מעט בולט כלפי מעלה, ויש עליה חריצים בצורת קרניים. זו הפלטה הייעודית של ג'ינגיס חאן. בהתחלה חשבתי שזו סתם פלטה עגולה רגילה, אבל המבנה שלה די חכם. כשהבשר נצלה על החלק המוגבה באמצע, השומן והרוטב זורמים דרך החריצים החוצה, והירקות שמונחים מסביב סופגים את הכול ומתבשלים יחד. זאת בדיוק הסיבה שלא צריך לתבל את הירקות בנפרד.

הגיעו גם אורז וגם מרק, וכבר מהרגע שהתיישבתי היה לי קצת מוזר. המיקום של האורז והמרק הפוך ממה שאני רגיל אליו בקוריאה. בקוריאה האורז משמאל והמרק מימין, וביפן זה להפך. גם מקלות האכילה הונחו לרוחב. זה באמת פרט קטן, אבל היד שלי כל הזמן הלכה לכיוון ההפוך. הייתי כבר כמה ימים בתוך הטיול, ובכל זאת לזה עדיין לא הצלחתי להתרגל.

ההגשה הראשונית: בשר הכבש והירקות הם צוות אחד

ככה נראית ההגשה בהתחלה. מסביב לפלטה מסודרים ירקות בשפע, ובמרכז המוגבה מונח בשר הכבש. הירק המרכזי היה נבטי שעועית, ומתחתיהם היו גם בצל, גזר ופלפל ירוק. הבשר הגיע כבר מושרה ברוטב על בסיס סויה, וברגע שראיתי את הצבע שלו חשבתי לעצמי: "רגע, זה ממש נראה כמו קלבי מתובל."

מקרוב זה באמת מזכיר בצבע בשר קלבי קוריאני. אומרים שהרוטב עשוי מסויה עם פירות ותבלינים, אז אם אתם רגילים לאוכל קוריאני, אפשר פחות או יותר לנחש את הכיוון של הטעם עוד לפני הביס הראשון. זה אוכל ממדינה זרה, אבל יש בו תחושה מוזרה של משהו מוכר. זה בדיוק היתרון של סאקיזוקה: גם מי שאוכל את זה בפעם הראשונה יכול לטעום בלי להירתע. מצד שני, אם ציפיתם למשהו חדש לגמרי, זה עלול להפתיע. בהחלט יכול להיות שתהיו מהאנשים שיגידו: "רגע, זה לא פשוט קלבי מתובל?"

הבדלים בין חלקי הכבש

הזמנתי ארבעה חלקים שונים של בשר. לכל חלק היה מרקם קצת אחר וגם צבע מעט שונה, אבל בכנות, תוך כדי אכילה לא ממש ידעתי להבדיל ולהגיד "זה החלק הזה" או "זה החלק ההוא". יותר ברמה של זה קצת יותר קשה, וזה יותר רך. יש כיף מסוים בלהזמין כמה חלקים בבת אחת ולהשוות ביניהם, אבל אם זו הפעם הראשונה שלכם עם כבש, נראה לי שעדיף להזמין קודם רק חלק אחד, לבדוק אם מתאים לכם, ורק אחר כך להוסיף.

איך אוכלים ג'ינגיס חאן: תשאירו את האמצע פנוי

יש דרך קצת מיוחדת לאכול ג'ינגיס חאן. את הירקות צריך לסדר בצפיפות על השוליים של הפלטה, אבל להשאיר את האמצע ריק. החלק המוגבה באמצע הוא המקום הכי חם, ולכן את הבשר צריך לצלות שם כדי שהוא יתבשל כמו שצריך. בהתחלה לא ידעתי את זה, אז פרשתי ירקות על כל הפלטה, ואז אחד העובדים הגיע ופינה לי את המרכז. זה היה קצת מביך, אבל נו, זו הייתה הפעם הראשונה שלי.

ברגע שמדליקים את האש ומניחים את הבשר, הרוטב והמיצים מתחילים לאט לאט לזלוג החוצה. ממש רואים איך הם נספגים בנבטי השעועית ובשאר הירקות. יש גם את הצליל הזה של צריבה על הגריל, והריח של סויה שנצרבת באוויר ממש פותח את התיאבון. אוכלים קודם את הבשר, ואז תופסים קצת מנבטי השעועית שספגו את הרוטב, וזה כבר מעדן בפני עצמו. הירקות מרגישים כאן לא כמו תוספת בצד, אלא חלק מאותה מנה ממש.

נבטי השעועית שספגו את הרוטב הם באמת גולת הכותרת

תוך כדי אכילה נבטי השעועית מתחילים להצטמצם. השומן של הבשר והרוטב נספגים בהם, הם מתרככים ומקבלים ממש מרקם של מוקפץ. במצב הזה הם אפילו יותר טעימים. הרבה יותר טובים מאשר כשהם מונחים טריים על הפלטה בתחילת הארוחה. אם אוכלים רק בשר ברצף ומתחילים להרגיש קצת כבד, לוקחים קצת נבטים והם פתאום מאזנים את הכול ומרעננים את הפה.

הרוטב מצטבר על הפלטה ומצטמצם לאט, והבשר והבצל מתבשלים בו יחד. בשלב הזה מתחילה לצאת מתיקות מהבצל, והטעם של הרוטב כבר קצת שונה ממה שהיה בהתחלה. הוא נהיה עמוק יותר וגם מתוק יותר. כשמגלגלים שם את הבשר ואוכלים אותו, זה מרגיש כאילו יש עליו עוד שכבה של תיבול.

ככל שמתקרבים לסוף, ג'ינגיס חאן מגיע לשיא

ככל שהכול ממשיך להיצלות, זה נראה ככה. הרוטב כמעט נדבק לפלטה, ועל פני השטח של הבשר נוצר משהו שמזכיר קרמול. זה כמעט נראה קצת שרוף, אבל דווקא אז הוא נהיה אפילו יותר טעים ואגוזי. בשלב הזה נבטי השעועית כבר כמעט נגמרו, נשארים כמה חתיכות בשר וקצת בצל, וגם הבטן כבר די מלאה.

גם הסלט בצד היה מפתיע לטובה

הגיע גם סלט צד קטן. משהו ממש פשוט, עגבניות שרי עם רוטב שומשום, אבל באמצע כל הבשר השומני הזה, לתפוס אחת או שתיים מהן עשה את הפה הרבה יותר רענן. מכיוון שג'ינגיס חאן עצמו די עשיר וחזק בתיבול, דווקא תוספת פשוטה כזאת התאימה באופן מפתיע ממש טוב.

הרושם הכנה שלי: יותר מהטעם, שיטת האכילה הייתה מהנה

אם אני מסכם בכנות את התחושה הכללית שלי, הטעם היה יותר מוכר ממה שציפיתי. הריח של הכבש היה כמעט לא מורגש, עד כדי כך שחשבתי לעצמי "זה באמת כבש?" והטעם עצמו היה די דומה לקלבי קוריאני מתובל, כך שלא הרגשתי שום דחייה. מצד שני, אם אתם מצפים ל"חוויה מטורפת וחדשה לגמרי", זה עלול להרגיש קצת עדין מדי. זה לא היה טעם מסעיר שלא אכלתי מעולם בקוריאה.

אבל מה שאהבתי בג'ינגיס חאן של הוקאידו היה פחות הטעם עצמו ויותר הדרך שבה אוכלים אותו. המבנה של הפלטה, התהליך שבו הבשר והירקות מתבשלים יחד, הדרך שבה הרוטב מצטמצם ומשנה את הטעם. זה מרגיש קצת כמו מסעדת בשר קוריאנית, אבל עם פרטים קטנים שונים. והחוויה של להרגיש את ההבדלים האלה הייתה ממש כיפית.

ג'ינגיס חאן בסאפורו: מחירים ודברים שכדאי לדעת

בסאפורו באמת יש המון מקומות של ג'ינגיס חאן. רק באזור סוסוקינו לבדו נראה לי שיש עשרות. יש גם רשתות מפורסמות וגם מקומות מקומיים קטנים, אבל התחושה שלי היא שלא משנה לאן תלכו, כנראה שלא תיכשלו בגדול.

אני כבר לא זוכר בדיוק כמה שילמתי, אבל נדמה לי שזה היה סביב 4,000 ין. כלומר בערך $27. בהתחשב ביוקר המחיה של הוקאידו, נראה לי שזה די בטווח הרגיל.

אם יש לכם בהוקאידו ערב אחד פנוי בלו"ז, שווה להכניס לשם פעם אחת ג'ינגיס חאן בסאפורו. ראמן ופירות ים אתם כנראה ממילא תאכלו, אז ארוחה אחת כזאת באמצע יכולה להיות רעיון ממש טוב. במיוחד אם מדובר בארוחת ערב בסאפורו, זו לגמרי אופציה ראויה. רק תבואו מוכנים לזה שהטעם מזכיר קצת קלבי קוריאני מתובל. אם אתם מחפשים הלם של טעם חדש לחלוטין, עדיף לכוון את הציפיות מראש. ועדיין, עצם צורת האכילה עצמה כיפית, וזו חוויה שבאמת נותנת תחושה שהגעתם להוקאידו.

שאלות נפוצות

הפוסט הזה פורסם במקור ב־https://hi-jsb.blog.