ארוחה קוריאנית שלמה: אורז בסיר ו-8 תוספות חינם

חוויית שולחן קוריאני מלא בגיאונגג׳ו

במהלך הטיול בגיאונגג׳ו (Gyeongju) — עיר היסטורית כ-4 שעות דרומית-מזרחית מסיאול — עצרתי לאכול ארוחת צהריים. כשמסתובבים באתרי תיירות, ברגע מסוים הרעב מכה, ומה שאוכלים בגיאונגג׳ו הוא חלק בלתי נפרד מהטיול. כי כמו אתרי העתיקות, גם השולחן הקוריאני כאן יכול להיות חוויה בפני עצמה.

אם אתם מתכננים טיול לקוריאה או כבר נמצאים שם, יש דבר אחד שחשוב לדעת. במסעדה קוריאנית לא מגיע רק מה שהזמנתם. הביטוי המדויק יותר הוא "השולחן נערך". הבנצ׳אן (תוספות) מונחים, המרק מגיע, האורז מגיע — והכול ממלא את השולחן בבת אחת. בפעם הראשונה אפשר להיבהל ולשאול "כל זה שלי?" — כן, הכול כלול. בלי תוספת תשלום.

היום אכלתי ארוחת צהריים במקום שבו אפשר לחוות את השולחן הקוריאני כמו שצריך. ליד הרחוב הפופולרי הוואנגרידאנגיל בגיאונגג׳ו, מסעדה שמגישה אורז בסיר עם מגש בנצ׳אן שלם. בואו נצפה בתמונות של האוכל ונבין ביחד איך מסעדה קוריאנית עובדת.

למה בחרתי דווקא את המסעדה הזו בגיאונגג׳ו

בחרתי את הנדאסוט (Handasot) ובכנות — זה לא היה בגלל דירוג מסעדות. זו הייתה שאלה של נגישות. מרחוב הוואנגרידאנגיל, ממצפה הכוכבים העתיק צ׳אומסאונגדה ומפארק קברי המלוכה דאירעונגוון — הכול בטווח הליכה של 5 דקות. בגיאונגג׳ו אתרי התיירות מפוזרים ומרוחקים זה מזה, ובקלות אפשר למצוא את עצמך נוסע באוטובוס ארוך או תופס מונית רק כדי לאכול ארוחה אחת. טיילתי לבד אז המסלול הוא בעצם האנרגיה שלי, והטעם חשוב אבל לא רציתי להוסיף עייפות מנסיעות בגלל אוכל. אז חיפשתי קודם כול מקום ממש ליד האטרקציות, והנדאסוט התאים בול.

מה רואים ברגע שמתיישבים

במרכז השולחן מוטמעת כיריים אינדוקציה. זה כדי לשים את סיר האורז עליה ולשמור על הטמפרטורה ישירות. המושבים מרווחים ומהחלון נשקפים תילי הקבורה העתיקים של דאירעונגוון. העיצוב בסגנון בית קוריאני מסורתי (האנוק) עם מחיצות אבן שמפרידות בין השולחנות, אז אפשר לאכול בלי להרגיש את השולחן הסמוך. וזה בהחלט חשוב, כי המסעדה ליד אתרי תיירות ויש המון אנשים.

על כל שולחן מונח דף הנחיות באנגלית. כתוב בו סדר אכילת האורז בסיר — איך מעבירים את האורז לקערה, מוסיפים רוטב, ושופכים מים חמים לסיר הריק כדי להכין סונגניונג (משקה אורז קלוי). גם מי שלא מדבר קוריאנית יכול לעקוב אחרי ההוראות בלי בעיה.

הזמנה בקיוסק שולחני

בתקופה האחרונה במסעדות קוריאניות יש הרבה קיוסקים שולחניים. זו שיטה שבה מזמינים ישירות מהמקום בלי לקרוא למלצר, וגם כאן היה כזה. תמיכה באנגלית מובנית כברירת מחדל ויש גם תמונות של המנות, אז גם בלי קוריאנית אין בעיה להזמין. אומנם התרגום לא היה מושלם. חלק משמות המנות תורגמו לאנגלית בצורה קצת מוזרה, אבל בזכות התמונות לא ממש התבלבלתי.

מגש הבנצ׳אן המלא הגיע

מגש עץ עם תאים מופרדים, 4 סוגי בנצ׳אן בכל מגש, שני מגשים סך הכול. 8 סוגים.

בדרך כלל קעריות הבנצ׳אן עולות אחת-אחת על השולחן. אבל כאן הכול מוגש כסט על מגש, ונשלף בבת אחת. נשמע כמו הבדל קטן, אבל כשמקבלים את זה התחושה שונה. הקעריות לא מפוזרות — הן מסודרות במגש, וזה מרגיש כאילו קיבלתי ארוחת טעימות.

8 סוגי בנצ׳אן — ביקורת כנה

מתוך ה-8, מה שנשאר בזיכרון — ברור.

ג׳אפצ׳ה היה הכי טוב. אטריות מעמילן בטטה עם תרד, גזר ופטריות מוקפצים ומתובלים בסויה ושמן שומשום — המרקם הלעיס שלהם עם האורז בסיר התאים פשוט מעולה. שמעתי שזו מנה שלא חסרה בשום חגיגה קוריאנית.

גם האנשובי המוקפצים היו מרשימים. אנשובי קטנים מיובשים שמוקפצים במתוק-מלוח, וכאן הוסיפו גם בוטנים. שמים על האורז ואוכלים ביחד — הטעם האגוזי עולה בבת אחת. מי שאלרגי לבוטנים — שימו לב.

קימצ׳י — מה לספר. זה הבנצ׳אן שמגיע בכל מסעדה קוריאנית ללא יוצא מן הכלל. כרוב סיני מעורבב עם פפריקה חריפה, שום וג׳אוטגל (רוטב פירות ים מותסס) ומותסס. טעם עמוק, חריף וחמצמץ. השאר היו מנות נאמול בסיסיות כמו נבטי סויה מתובלים, פטריות מתובלות, גבעולי שום מוקפצים וג׳אנגאג׳י (כבושים קוריאניים). בכנות, הג׳אנגאג׳י היה קצת מלוח מדי, אבל בגלל שהאורז בסיר עדין — לאכול אותו עם בנצ׳אן מלוח דווקא עבד. כשמסתכלים על האיזון הכולל של השולחן זה הגיוני.

7 סוגי הבנצ׳אן הבסיסיים של הנדאסוט

מוגשים עם האורז בסיר · רובם עם מילוי חינם

ג׳אפצ׳ה

Japchae · Glass Noodle Stir-fry

אטריות מעמילן בטטה עם תרד, גזר ופטריות מוקפצים בסויה ושמן שומשום. המרקם הלעיס של האטריות התאים מצוין לאורז בסיר. מנה שלא נעדרת מחגיגות קוריאניות ובגדול כולם נהנים ממנה.

פטריות מתובלות

Mushroom Seasoned Salad

פטריות מבושלות מתובלות בסויה, שמן שומשום וזרעי שומשום. מרקם לעיס וטעם עדין — משמשות כהפוגה בין שאר הבנצ׳אן.

נבטי סויה מתובלים

Seasoned Bean Sprouts

נבטי סויה פריכים מתובלים בפשטות עם מלח, שמן שומשום וזרעי שומשום. אחת מתוספות הנאמול הנפוצות ביותר בשולחן הקוריאני — עדינה ואגוזית.

קימצ׳י

Kimchi · Fermented Cabbage

מאכל מותסס ייצוגי של קוריאה. כרוב סיני עם פפריקה חריפה, שום וג׳אוטגל מותסס — טעם עמוק, חריף וחמצמץ. הבנצ׳אן שמופיע בכל מסעדה קוריאנית ללא יוצא מן הכלל.

גבעולי שום מוקפצים

Stir-fried Garlic Scapes

זהו גבעול הפרח של צמח השום. המרקם הפריך ייחודי ובטיגון עם סויה ושמן שומשום יש טעם חריפני מתוק-מלוח. גם אם לא מכירים, אחרי שאוכלים פעם אחת זה נשאר בזיכרון.

ג׳אנגאג׳י

Jangajji · Korean Pickles

ירקות כבושים בסויה או חומץ ומותססים — פיקלס בסגנון קוריאני. מלוח וחמצמץ, ועם מנה ראשית עדינה כמו אורז בסיר הוא פותח תיאבון. בכנות, הג׳אנגאג׳י כאן היה קצת מלוח מדי, אבל כשאוכלים עם אורז זה דווקא עובד.

אנשובי מוקפצים

Stir-fried Anchovies with Peanuts 🥜 מכיל בוטנים

אנשובי יבשים קטנים מוקפצים במתוק-מלוח — בנצ׳אן אהוב בכל קוריאה. כאן הוסיפו בוטנים שהגבירו את הטעם האגוזי. שמים על האורז — והאומאמי קופץ. באופן אישי, הבנצ׳אן הזה היה הכי ממכר. מי שאלרגי לבוטנים — שימו לב.

שני מגשים מסודרים משני צידי השולחן, ובאמצע על האינדוקציה המקום מוכן לסיר האורז. הצוות מביא את המגשים שלמים, אז כל 8 הסוגים נערכים בבת אחת.

המנות הראשיות הגיעו

המנות הראשיות הגיעו. הזמנתי מקרל צלוי (גודעונגאו-גוי) ודג סמצ׳י צלוי (סאמצ׳י-גוי) בנפרד. בקוריאה נהוג שכל אחד מזמין מנה אחרת ומשתפים — ככה אפשר לטעום שני דברים על שולחן אחד.

המקרל הצלוי היה פריך מבחוץ ועסיסי מבפנים. זה דג שומני יחסית, אבל כשאוכלים עם אורז השומניות האגוזית הופכת דווקא ליתרון. הסמצ׳י הצלוי היה בעל בשר עבה ועדין יותר מהמקרל. כמעט בלי ריח דגי, אז גם מי שלא כל כך אוכל דגים ייהנה.

אורז בסיר עם צלעות (גלבי סוטבאפ)

גלבי סוטבאפ. בתוך הסיר, מעל האורז, מונחות פרוסות עבות של צלעות בקר, מבושלות מדיום כך שהפנים ורודים. מבחוץ יש טעם עשן ומיצי הבשר חיים. בצל ירוק חתוך דק מפוזר בשפע למעלה ומאזן את טעם הבשר. זה שהבשר נשמר חם על האורז החם בסיר — גם זה היה מעולה. זה ממש הרגיש כמו סטייק.

בולגוגי חזיר מתנור אבן

בולגוגי חזיר מתנור אבן. חזיר חתוך דק, מושרה ברוטב מתוק-מלוח ונצלה בתנור אבן — טעם העשן חדר עמוק לבשר. למעלה הונחו בצל ירוק חתוך דק וזרעי שומשום בשפע, ומתחת לבסיס העץ נר שומר על החום, כך שאפשר לאכול חם עד הסוף. כשאוכלים עם האורז בסיר, הבשר המתובל והאורז הגרגירי משתלבים בול. מבחינת שילוב — זה היה הכי טוב.

אורז בסיר — זה לא סתם אורז

זה לא אורז רגיל בקערה — אלא אורז שמבשלים ישירות בסיר ומגישים ככה. הגרגירים נפרדים ונוצצים. הגוון הצהבהב הוא בגלל כורכום שמעורבב באורז. זה בהחלט שונה מאורז רגיל בקערה. כשהאורז עצמו טעים, הבנצ׳אן הופכים טעימים עוד יותר — מעין מבנה שבו הכול משפר את הכול.

תהליך אכילת האורז בסיר

כשהאורז בסיר מגיע, מעבירים לקערה ואוכלים ככה. לא אוכלים ישירות מהסיר — מעבירים לכלי אחר. רואים שגם נורונג׳י קצת מעורבב, וזה נותן טעם אגוזי. לא קשה, פשוט מוציאים וזהו.

הסיר אחרי שהוצאנו את כל האורז. רואים את הנורונג׳י הדבוק בתחתית? שופכים כאן מים, סוגרים מכסה, 2-3 דקות — סונגניונג מוכן.

השולחן המלא השלם

ככה נראה השולחן כשהכול ערוך. 4 סירי אורז, מקרל וסמצ׳י צלויים, בולגוגי חזיר מתנור אבן, גלבי סוטבאפ, 2 מגשי בנצ׳אן. הכול ערוך בלי רווח ומוזר שזה לא נראה מבולגן. הבסיסים מעץ, הסירים והמגשים מונחים במרווחים אחידים — דווקא נראה מסודר.

ככה נראה שולחן קוריאני. לא מגיעה רק מנה ראשית בודדה — אלא בנצ׳אן, אורז, מרק ומנה ראשית עולים הכול ביחד. גם אם כל אחד הזמין משהו אחר, על השולחן הכול משותף בטבעיות, אז ככל שיותר סועדים יושבים — אפשר לטעום הרבה יותר. הסיבה שבקוריאה חולקים אוכל כברירת מחדל נובעת מערך שולחן כזה.

קלוזאפים

צלע מגלבי סוטבאפ מורמת בצ׳ופסטיקס. מבושלת מדיום — הפנים ורודים ומיצי הבשר נוטפים. זה גלבי קוריאני אבל הויזואל כמו חתך של סטייק.

קלוזאפ בולגוגי חזיר מתנור אבן. חתך נוצץ ספוג ברוטב. הצד החיצוני קצת מקורמל וזרעי שומשום שקועים בו. חתוך דק, אז ברגע שמרימים חתיכה — הטעם המתוק-מלוח מגיע מיד.

השולחן אחרי שגמרנו

ככה נראה השולחן אחרי שגמרנו. בסירים סונגניונג מוכן, בצלחות הדג רק עצמות נשארו, קעריות הבנצ׳אן ריקות. כשחושבים על השפע שהיה בהתחלה, התמונה הזו אחרי הארוחה היא מה שהכי טוב אומר "אכלתי מעולה".

אכלתי ארוחה אמיתית בגיאונגג׳ו. כשמסתובבים באתרי תיירות ובא רעב — לא צריך ללכת רחוק. ליד הוואנגרידאנגיל אפשר לחוות שולחן קוריאני שלם. אורז בסיר עם 8 סוגי בנצ׳אן, דג צלוי ובשר — הכול על שולחן אחד. הטעם הוא טעם, אבל למי שרואה את ערך השולחן הזה בפעם הראשונה — זה כבר אטרקציה בפני עצמה.

טיפ אחד — לא לקחת הרבה בנצ׳אן בבת אחת. לאכול לאט-לאט ואם חסר — לבקש מילוי. מילוי חינם אז בלי בושה, אבל להשאיר הרבה — זה קצת לא מנומס.

פוסט זה פורסם במקור באתר https://hi-jsb.blog.