מסעדה קורייאנית ביתית ליד בולגוקסה – ביקורת כנה על גיונגצ'ונג'ה
מסעדת גיונגצ'ונג'ה ליד בולגוקסה – איך בכלל הגעתי לשם
ביקרתי בגיאונגג'ו בפעם הראשונה. תמיד שמעתי שזו עיר עמוקת היסטוריה, אבל כשהגעתי לשם בפועל, הרגשתי את זה כבר באוויר. הפעם לא הייתה זו שהות ארוכה – סתם עצירה קצרה בדרך. לא חיפשתי מסעדות מראש ולא תכננתי כלום. בזמן שטיילתי באזור מקדש בולגוקסה – אחד המקדשים הבודהיסטיים המפורסמים בדרום קוריאה – פתאום ראיתי שלט של 'גיונגצ'ונג'ה' בסמטת בוּלִידַנגִיל הסמוכה, ופשוט נכנסתי. בלי גוגל, בלי ציפיות. בדיוק בגלל זה אני יכול לכתוב על זה בצורה הכי כנה שיש.
הרושם הראשון ממסעדת גיונגצ'ונג'ה ליד בולגוקסה
מבחוץ זה נראה מסודר יותר ממה שציפיתי. חשבתי שזה יהיה עמוס ורועש כי זה ממש מול אתר תיירותי, אבל להפתעתי האווירה הייתה דווקא שקטה ורגועה. על השלט כתוב בגדול מה מגישים, אז ידעתי מיד מה המקום הזה, והגג בסגנון בית קוריאני מסורתי – הָאנוֹק – השתלב בצורה מוזרה ויפה עם אווירת גיאונגג'ו. אמרתי לעצמי "נראה לא רע" ופשוט נכנסתי.
מה יש בתפריט ובכמה זה עולה
כשהסתכלתי בתפריט, גיליתי שיש המון סוגים של ביבימבאפ – מנה קורייאנית קלאסית של אורז מעורבב עם ירקות ורוטב. ביבימבאפ עם כרישה עלה כ-$8, ביבימבאפ עם ערכים ימיים, עם צדפות קוקוט ועם טרטר בקר קורייאני – כל אחד כ-$10, ביבימבאפ עם אבלון ועם תמנון – כ-$12, וביבימבאפ עם פירות ים בסיר אבן – כ-$13. צלי מקרל עלה כ-$10, ואורז לבן בנפרד כ-$0.70.
בהתחלה רציתי להזמין שתי מנות של צלי מקרל. אבל הבעלים ניגש אלינו לפני שהספקנו להזמין ואמר שאם נזמין שתי מנות, הכמות תהיה ממש גדולה, אז עדיף להזמין מנה אחת של מקרל ועוד משהו אחר. אגב, יש מסעדות שדורשות שכולם בשולחן יזמינו אותו דבר – כאן זה לא היה כך, אפשר היה להזמין שונה. אז הוספנו ביבימבאפ עם צדפות קוקוט. פרטים קטנים כאלה מייצרים אמון אמיתי במקום.
האווירה בתוך גיונגצ'ונג'ה – שקט למרות המיקום התיירותי
בזמן שחיכינו לאוכל, סתם הסתכלתי סביב. המקום היה קטן ואינטימי. לא הייתה המון שולחנות, אבל היה מספיק מקום לכמה קבוצות של ארבעה אנשים. העיצוב היה בעץ, מה שנתן לכל המקום תחושה חמימה ונעימה.
ישבנו ליד החלון ואור השמש נשפך פנימה – האווירה הייתה ממש נחמדה. אולי כי היה עונה שקטה, כמעט לא היו אורחים אחרים. מסעדה בסמטת בולידנגיל בגיאונגג'ו שאינה עמוסה? זה היה דווקא נוח ומרגיע.
ליד האוכל הקורייאני – הקסם מתחיל מהתוספות
כשהתחיל האוכל להגיע, העיניים שלי נמשכו ישר לתוספות. זה הקסם של האוכל הקורייאני – שורה של קעריות קטנות עם מנות שונות שממלאות את השולחן, ורק המראה שלהן כבר גורם לך להרגיש שבע.
הוגשו קימצ'י (כרוב מותסס קורייאני), אנשובי מוקפץ, ירקות כבושים, טופו ותרד מתובל. הצבעים היו מגוונים והקומבינציה הייתה מוצלחת – האצבעות נמשכו לאוטומט לאחוז בצ'ופסטיקס. המנה הראשית עוד לא הגיעה, אבל השולחן כבר היה ארוחה שלמה. הבנתי למה אומרים שהשולחן הקורייאני הוא חם ונדיב.
ביקורת כנה על כל תוספת בנפרד
סלט גזר היה ההפתעה הכי גדולה. הגזר היה קצוץ דק ופריך ורענן, והתיבול לא היה מוגזם – הוא פשוט נִקה ורענן את הפה בין ביסים. לפני שהגיעה המנה הראשית, לא הפסקתי לחטוף ממנו.
אנשובי מוקפץ היה מבריק וזהוב, לא קשה מדי אבל מספיק פריך בנגיסה. מלוח ואגוזי, מושלם לאכול מעל אורז. מסוג התוספות שגורם לך להרגיש שאתה אוכל בבית של מישהו.
קימצ'י צנונית – הקוּבִּיות היו גדולות יחסית, אז הנגיסה הייתה ממש מספקת. הוא היה ספוג ברוטב שהפך אותו למרענן לצד אורז. החריפות הייתה מדודה אז לא נמנעתי מלחזור אליו.
פטריות כבושות היו ספוגות היטב ברוטב הסויה, אבל לא היו רכות מדי – הטקסטורה שלהן נשמרה. מצאתי את עצמי חוזר אליהן שוב ושוב בהפתעה. הן עשו עבודה מצוינת של איזון טעמים לצד הביבימבאפ והמקרל.
קימצ'י היה נאמן לטעם המסורתי. התיבול לא היה מוגזם והכרוב היה פריך, מה שנתן לכל השולחן תחושה נקייה ומסודרת. אני מאמין שטעם הקימצ'י חשוב במסעדה קורייאנית – זה היה יציב ואמין, ואהבתי את זה.
טופו מבושל היה עדין עם תיבול שספג לאט לאט. לא חזק ולא אגרסיבי, אבל הוא שימש כעוגן בין שאר התוספות החזקות יותר. ביסה אחת ממנו ואגוזיות עדינה מתפשטת – ממש נחמד.
פלפל חריף וצנונית לבנה כבושה היו מושלמים לעוררת תיאבון. טעמם המלוח-חריף עבד נהדר עם הביבימבאפ וחתך כל כבדות. תוספת קטנה שארגנה את כל הארוחה.
המנות הראשיות מגיעות – ביבימבאפ עם צדפות וצלי מקרל על שולחן אחד
רק אחרי שסיימתי לדבר על כל התוספות, ראיתי את השולחן המלא בתמונה הגדולה. באמצע היה ביבימבאפ עם צדפות קוקוט, ולצידו שכבו שני מקרלים צלויים בצבע זהוב-חום לאורך הצלחת. הם היו גדולים יותר ממה שציפיתי – פתאום הבנתי בדיוק למה הבעלים אמר מה שאמר. מנה אחת הייתה ממש מספיקה לשניים.
הביבימבאפ היה עמוס בנבטים וירקות מלמעלה – ויזואלית זה נראה שפע. כל מה שנותר היה להוסיף את הרוטב שהוגש בנפרד ולערבב – ובום, קערה שלמה. המקרל היה מטוגן מבחוץ בצורה יפה, ולצידו הוגש גם פלפל ירוק טרי.
הגיעה גם מרק, בלא חריפות ועדין בטעם. בסך הכל לא היה כאן שום ריצוד מיותר – אוכל קורייאני ביתי נאמן לבסיס. בשביל מסעדה מול אתר תיירות, הרמה הייתה יציבה בהרבה ממה שציפיתי, ובדיוק זה סיפק אותי.
ברוב המסעדות בקוריאה, התוספות מוגשות בחינם. הנדיבות עם התוספות היא ממש מרשימה. יש מדינות שכנות שיש להן משהו דומה, אבל שם בדרך כלל גובים תוספת לכל קערה. בקוריאה זה מגיע אוטומטית עם הארוחה. רק שימו לב – מנות ראשיות ותוספות "פרימיום" לא ממלאים מחדש!!
ביבימבאפ עם צדפות קוקוט – לא ציפיתי, ופשוט עבד
אלה הצדפות קוקוט שנכנסות לביבימבאפ. האורז מוגש בנפרד, ואז שמים מעליו את הצדפות והירקות ומערבבים. כמות הצדפות הייתה ממש נדיבה – בכל כפית נתקלת בצדפה אחרת. לא קמצנו כלל.
התיבול היה מאוזן. לא מלוח מדי כזה שצריך להוסיף המון אורז, אבל גם לא תפל או מתוק. הרוטב היה בדיוק במינון הנכון, אז כשמערבבים עם האורז הכל יוצא מאוזן. בכנות, הזמנתי את זה בלי ציפיות, ויצא הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.
צלי מקרל – הכוכב האמיתי של הערב
הכוכב האמיתי של אותו יום היה צלי המקרל. בתפריט כתב "מנה אחת" אז ציפיתי למשהו קטן, אבל כשראיתי מה הגיע לצלחת, שיניתי דעה לגמרי. הוא היה גדול ממש, והבשר היה עבה ועסיסי – הבנתי מיד למה הבעלים אמר שמנה אחת מספיקה לשניים. הוא צדק לגמרי.
החלק החיצוני היה צלוי מצוין לצבע זהוב-חום, אז כשנגעתי בצ'ופסטיקס הבשר נפרד מיד. ביסה ראשונה – הגיעה אגוזיות שומנית שטפה את הפה. היה מעט מלוח, מה שהפך אותו לאידיאלי לאכול עם אורז. לא מלוח מדי – בדיוק כמות המלח שגורמת לאוכל להיות טעים, ולא יכולתי להפסיק. כשלקחתי ביחד גם פלפל צ'ונגיאנג כבוש – סוג של פלפל ירוק קורייאני חריף – כל הכבדות נעלמה מיד והטעמים נעשו הרבה יותר חדים ורעננים.
כי הזמנו את הביבימבאפ ואת המקרל בנפרד, יכולנו להחליף בין שניהם ולא להתעייף ממנה אחת. הביבימבאפ לרענון, המקרל לשביעות. הקומבינציה עבדה ממש טוב.
איך לאכול צלי מקרל כמו שצריך – עלה חסה הוא הפתרון
כשאוכלים מקרל עם מעט אורז ויותר דג, המלוח נעשה בולט יותר. ברגעים כאלה, לעטוף בעלה חסה זה הפתרון האמיתי. שמים פרוסת מקרל ומעט אורז, עוטפים – והמלוח מתרכך, ריח החסה נוסף לתמהיל והכל עובר בקלות הרבה יותר גדולה. אישית, זו הייתה הקומבינציה האהובה עליי.
פלפל חריף כבוש – חריף אבל לא מפסיקים
זו החריפות הקורייאנית בצורתה הטהורה. הפלפל היה חריף יותר ממה שציפיתי – ביסה אחת ומיד מרגישים, אבל כיוון שהוא כבוש ברוטב, זה לא סתם חריפות אגרסיבית. יש בה מלוח יחד עם עומק אוּמָאמִי, אז זה לא רק "חריף!" אלא חריפות טעימה.
הדבר המוזר הוא שזה ברור שחריף, אבל כל פעם היד חוזרת לעוד אחד. ביסת מקרל, חתיכת פלפל, טבילה קלה ברוטב. חריף אבל לא מצליחים להפסיק. היה בזה משהו ממש ממכר.
סיכום כנה על מסעדת גיונגצ'ונג'ה ליד בולגוקסה בגיאונגג'ו
נכנסתי בלי שום חיפוש מראש, אז בכנות – לא הייתה לי שום ציפייה. הייתה לי גם דעה קדומה שמסעדה מול אתר תיירותי תהיה יקרה ובינונית בטעם. אבל כשאכלתי בפועל, זה היה ממש טוב.
צלי המקרל היה בכמות נדיבה ועם תיבול מדויק. מלוח בלי להגזים, מושלם לאכול עם אורז. ביבימבאפ הצדפות לא קמץ בצדפות ולכן היה מספק. בסוף, ההחלטה להזמין שתי מנות שונות הייתה הבחירה הנכונה.
זו לא הייתה מסעדת שף עם פלאש מיוחד – היה זה מסעדה קורייאנית ביתית עם בסיס חזק ואמין. אם אתם מחפשים ארוחה מרוויה ואמיתית ליד בולגוקסה, לא תתאכזבו כאן. בפעם הבאה שאגיע לגיאונגג'ו, כנראה שאחזור בגלל צלי המקרל בלבד.
פוסט זה פורסם במקור באתר https://hi-jsb.blog.