בית קפה נסתר בריונג: דה קריפר האוס

ריונג, תאילנד — בית הקפה שבגן דה קריפר האוס (The Creeper House)

דה קריפר האוס שבריונג, תאילנד, מופיע עכשיו בגוגל מפות כבית קפה שסגור זמנית. אני לא יודע אם הוא ייפתח שוב, אבל האווירה שהייתה למקום הזה הייתה כל כך מיוחדת, שהיה לי ברור שאני חייב להשאיר ממנה לפחות תיעוד אחד מסודר כאן.

גרתי בריונג בערך שלוש שנים. הגעתי לשם בגלל העבודה של אשתי, וכשחיים בעיר מסוימת מספיק זמן, תמיד מחפשים לאן לצאת בסופי שבוע. ריונג היא לא עיר שמפורסמת בזכות בתי קפה כמו בנגקוק או צ'יאנג מאי. אולי דווקא בגלל זה מקומות כאלה נשארים חבויים. בשכונה לא תיירותית, בלי להופיע במדריכים, היה שם בית קפה מקומי אחד שפשוט היה טוב באופן מפתיע.

את דה קריפר האוס אשתי מצאה. באיזה סוף שבוע אחד היא אמרה "בוא נלך לכאן", ונסענו בערך 40 דקות מהבית. תנאי הכבישים בריונג שונים מאוד ממה שהכרתי בקוריאה. בתאילנד נוהגים בצד שמאל, וגם זה דורש הסתגלות, ובנוסף מצב הכביש משתנה מאוד ממקטע למקטע, כך ש-40 דקות מרגישות הרבה יותר ארוכות. אם אתם מתכננים להסתובב בין בתי קפה בתאילנד ברכב, שווה לקחת את זה בחשבון מראש.

הכניסה לדה קריפר האוס — בית קפה או גן בוטני?

כשמגיעים, הדבר הראשון שחושבים הוא אם זה בכלל בית קפה. גג משולש ירוק עם הכיתוב האוס פלאנט, דלת זכוכית אחת, וקיר שלם מכוסה כולו במטפסים. זה נראה לגמרי כמו כניסה לגן בוטני. עמד שם גם פנס רחוב וינטג'י, ומתחתיו שלט לוח קטן. אם לא הייתי רואה אותו, הייתי כנראה פשוט חולף על פני המקום.

ליד הדלת פרחו המון פרחים לבנים, אבל זה לא הרגיש כמו משהו שמישהו סידר במכוון. הם פשוט צמחו שם. זה אחד הדברים שמדהימים בבתי קפה בתאילנד: גם בלי לקשט בכוח, הטבע כבר דואג לאווירה לבד. זה קצת כמו להיתקל במקרה בחצר פנימית ביפו או בירושלים ולגלות בה מקום מקסים שאף אחד כמעט לא מדבר עליו.

אגב, אין באמת צורך לדאוג לגבי חניה. ברוב בתי הקפה והמסעדות בתאילנד יש די הרבה מקום לחנות. בניגוד לקוריאה, כמעט אף פעם לא צריך לבדוק מראש אם יש חניה. יש יותר שטח, אז לרוב יש מקום מול העסק, ואם אין, פשוט מחנים בצד הדרך. זה אחד הדברים הכי נוחים בטיולים בין בתי קפה בתאילנד ברכב.

כשנכנסים פנימה רואים שלט עץ. למעלה כתוב דה קריפר האוס, למטה האוס פלאנט, ושני החיצים מצביעים לכיוונים שונים. זה ישר נותן תחושה שיש בבית הקפה כמה אזורים נפרדים. כמעט אף אחד לא עבר ליד השלט הזה בלי לעצור לצלם.

מקומות הישיבה בגינה החיצונית — הקסם האמיתי של בית קפה בתאילנד

בגינה החיצונית היה חצץ לבן, שניים-שלושה שולחנות מתכת, עצים ושיחים מכל הכיוונים, ערוגת אבן עם פרחים צהובים בצד שמאל, וספסל מתכת לבן מתחת לצל. לא היו שם הרבה שולחנות, אבל דווקא בגלל זה המקום הרגיש פחות כמו אזור ישיבה ויותר כמו ישיבה ממש בתוך הגן עצמו.

ישבנו שם. השמיים היו קצת מעוננים, וזה היה בדיוק מזג האוויר מהסוג שלא ברור מתי פתאום ירד מבול טרופי קצר. אבל דווקא בזכות זה היה נעים לשבת בחוץ אפילו באמצע היום. אם רוצים ליהנות מבית קפה תאילנדי בחוץ, יום מעט מעונן לפעמים עדיף על יום בהיר מדי.

קשה ליצור נוף כזה במדינות עם ארבע עונות ברורות. כשהבניין עצמו הוא חלק מהגן, והגן עצמו הוא חלק מבית הקפה, זה עובד רק באקלים שנשאר חמים כמעט כל השנה. גם בקוריאה יש הרבה בתי קפה עם ישיבה בחוץ, אבל במדינה שבה החורף יורד מתחת לאפס, אזורי חוץ עובדים רק בעונות מעבר. בקיץ יש בעיה אחרת. אמצע הקיץ הקוריאני חם כמעט כמו עונת סונגקראן בתאילנד, אבל בתאילנד עונת הגשמים מקררת את האוויר שוב ושוב, ואילו בקוריאה החום לפעמים פשוט נשאר. בסוף כולם נכנסים פנימה למזגן, ולכן בתי קפה קוריאניים התפתחו הרבה יותר סביב חללים פנימיים.

ויטרינת המאפים — עוגות בתוך חממה

כשנכנסים פנימה מגיעים לויטרינת המאפים. קיר טורקיז, שרשרת נורות שמלופפת סביב ענפים, ועוגות שמסודרות בשכבות מאחורי הזכוכית. ליד הויטרינה היה שלט לוח עם הוראות הזמנה בתאילנדית, וכתוב גם אודר אנד פיי, כלומר מזמינים ומשלמים מראש. היה שם גם שלט של רמת סוכר.

למרות שזה חלל פנימי, מטפסים השתלשלו בין רשתות המתכת, כך שהגבול בין בחוץ לבין בפנים ממש היטשטש. זה לא הרגיש כמו בית קפה רגיל אלא יותר כמו חממה שבתוכה פשוט הניחו עוגות. התחושה הזאת הייתה מוזרה, אבל בקטע ממש טוב.

מקרוב היה אפשר לראות שכל חתיכת עוגה הונחה על פרוסת עץ ועטופה בניילון שקוף. במדף העליון היו מונחים יחד עציצי קקטוסים ועוגות, וכל התצוגה נראתה כמו גינה קטנה. היו שם עוגת תות, עוגת honeycomb, וגם כמה עוגות שוקולד, כך שהמבחר היה די מרשים.

עוגות הסיגנצ'ר — honeycomb, שוקולד גבינה ודובדבן, וגזר

העוגה שעליה היה כתוב סיגנצ'ר קייק הייתה עוגת honeycomb. מעל שכבת גבינת השמנת הונחה ממש חלת דבש שלמה, ולידה ענף קטן של רוזמרין. מתחת לאור, הדבש הצהוב שבתאים הבריק כמעט בשקיפות. עמדתי מול הויטרינה הזאת די הרבה זמן. בסוף הזמנתי דווקא אותה, ואכתוב עליה יותר בהמשך.

סיגנצ'ר מספר 02 הייתה עוגת גבינה שוקולד דובדבן. על התג הופיעו דובדבן שחור, שוקולד גבינה אורגני מדנמרק, אוכמניות טריות, דובדבנים טריים, רימון, קרם קקאו וחמאת שוקולד. המחיר היה 175 באט, בערך $5. רק מרשימת המרכיבים אפשר להבין שזו ממש לא רמת עוגה של בית קפה שכונתי פשוט. את זאת לא טעמתי.

סיגנצ'ר מספר 01 הייתה עוגת גזר. היה עליה ציפוי גבינת שמנת, שכבות עוגת גזר, אגוזי מלך, קינמון, אגוז מוסקט, ומעל הכול ערימה יפה של אגוזים מעורבים. המחיר היה 165 באט, בערך $4.7. אם חושבים על זה שארוחה מקומית פשוטה בתאילנד יכולה לעלות 50–60 באט, אז חתיכת עוגה אחת כאן שווה בערך שלוש ארוחות. במונחים מקומיים זה בהחלט יקר. גם אותה לא אכלתי, רק צילמתי.

אותה עוגת גזר מזווית אחרת. בכוס השקופה היה אפשר לראות בבירור את שכבת גבינת השמנת ואת שכבת עוגת הגזר, ומעליהן אגוזי מלך, שקדים, תות ורוזמרין. כשרואים את המרכיבים, ברור שגם אם המחיר גבוה, זה לא מרגיש כמו מקום שחסך על חומרי הגלם.

מקומות ישיבה ממוזגים בפנים

אם קשה לכם עם חום, יש גם את האפשרות הזאת. זה אזור הישיבה הפנימי והממוזג בתוך המבנה הראשי. ספת עור חומה, ספת בד, כריות עם דוגמת עץ, ומעבר למסגרות החלון הירוקות רואים את הגן. על שולחן הזכוכית היה גם שלט עם מספר המקום. אין שם המון מקומות. אני לא ישבתי בפנים. לא נסעתי 40 דקות רק בשביל מזגן.

בבית קפה בריונג, האם 165 באט זה יקר?

כן, זה יקר. בכנות, זה יקר. אבל יש פה משהו מוזר: כשיושבים שם בחוץ, פתאום לא באמת מרגישים חרטה על הכסף. יש רוח שעוברת מתחת למבנה המתכת שמכוסה מטפסים עד הגג, פרחים טרופיים בלי שם פורחים לידך, וקולות שיחה בתאילנדית נשמעים מרחוק. זו אווירה שאי אפשר פשוט לקנות בכסף.

אכלתי את עוגת ה-honeycomb

חתכתי את עוגת ה-honeycomb, ואחרי ביס אחד כבר היה לי ברור שזה פשוט מעולה. החלק העליון, הגבינתי, היה רך ועדין, והחלק התחתון היה מעט יותר דחוס אבל עדיין לח. האיזון בין שתי השכבות היה מדויק בצורה ממש מרשימה. גם בקוריאה אכלתי לא מעט עוגות גבינה, אבל לזו הייתה נוכחות אחרת לגמרי.

זה בדיוק מסוג הדברים שנהניתי מהם כשגרתי בתאילנד. פתאום אתה מוצא בבית קפה שכונתי קינוח עם שילוב שלא תיתקל בו בקוריאה. זה לא מקום שמופיע במדריכים, וגם לא כזה שקל למצוא בחיפוש רגיל. הרגע הזה, שבו מגלים טעם לא צפוי במקום לא צפוי, הוא בעיניי אחד הדברים הכי טובים בחיים בחו"ל.

תוך כדי האכילה חשבתי לעצמי שאולי ככה בדיוק מרגיש זר שמגיע לקוריאה ויושב בבית קפה עם אווירה קוריאנית מובהקת. התחושה הזאת של "את זה אי אפשר להרגיש אצלנו". אולי כל האושר שבבתי קפה בזמן טיול הוא בדיוק זה — להיכנס לרגע למקום שפשוט אי אפשר לשחזר בבית. לכן נוסעים רחוק, משלמים יותר, וזוכרים מקום גם אחרי שהוא נסגר.

תקריב של חלת הדבש

צילמתי מקרוב את חלת הדבש שישבה על העוגה. הדבש נזל בין התאים. זו לא הייתה פרוסה דקה לקישוט אלא חתיכה אמיתית ועבה של חלה שלמה. כשהרמתי אותה עם האצבעות, הדבש פשוט נזל והידיים שלי נהיו דביקות לגמרי, אבל זה ממש לא הפריע לי. גם בקוריאה יש בתי קפה שמוסיפים honeycomb כתוספת, אבל בעובי כזה ובמחיר כזה לא ראיתי.

משקה אנצ'אן — בכנות, הטעם לא היה משהו

הזמנתי משקה אנצ'אן, כלומר משקה מפרח אפון הפרפר, פרח תאילנדי שמוסיפים אותו הרבה למשקאות בגלל הצבע שלו. בין עלי הכותרת הסגולים היו תקועות אוכמניות, ועלה פנדנוס הזדקר למעלה, כך שמרוב יופי זה כבר נראה יותר כמו סידור פרחים מאשר כמו שתייה.

אם להיות ממש ישר, הטעם היה פחות מוצלח. זה הרגיש כמו סודה עם סירופ. מתוק, מוגז, וכמעט בלי ריח פרחוני. גם אם זה היה מופיע בבית קפה קוריאני, כנראה לא הייתי מזמין שוב רק בגלל הטעם. אבל כשמקבלים את זה דווקא בגינה הזאת, בצהריים מעוננים, עם המראה הזה, זה עדיין עושה מצב רוח טוב. זה לא משקה ששותים בשביל הטעם, אלא משקה ששותים בעיניים. לכן אני כותב את זה מראש: אם תבואו עם ציפייה לטעם מדהים, אולי תתאכזבו.

צילמתי גם מזווית שבה רואים את כל הכוס, והצבעים התחלקו יפה: סגול למעלה, כתום באמצע, וצהוב בהיר בתחתית. על הכוס הודבקה מדבקה בצבע טורקיז עם שם המקום, וכששמתי אותה על שולחן הדק מעץ, העלים הירקרקים-ורודים מאחור מילאו את הרקע. זה מסוג המקומות שלא צריכים פינת צילום נפרדת.

אז בצחוק פשוט תחבתי את הכוס בין השיחים ליד בית הקפה. באמת. הפרחים הסגולים והעלים הירוקים התחברו כל כך טוב, שזה נראה כאילו המשקה צמח שם לבד. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שבית קפה לא צריך רקע — הוא עצמו כבר הרקע.

קרמל מקיאטו

אשתי הזמינה קרמל מקיאטו. כבר דרך המכסה ראו שהצבע שלו חזק ועשיר. הקפה בבתי קפה תאילנדיים נוטה להיות חזק יחסית, וגם כאן זה היה ככה. הקרמל התערבב בין קוביות הקרח ויצר מעבר גוונים חום יפה, אז צילמתי פעם אחת לפני שפתחתי ופעם אחת אחרי.

בטעם הוא היה מתוק, אבל הקפה עצמו היה מספיק חזק כדי לא להיעלם מאחורי הסוכר. כלומר, זה לא היה אחד ממשקאות הקרמל האלה שכל מה שמרגישים בהם הוא רק מתיקות.

טיול קצר בגינה של דה קריפר האוס

יצאנו שוב החוצה. שביל החצץ הלבן חיבר בין המבנים, אבל בגלל השיחים הטרופיים הצפופים משני הצדדים, זה הרגיש יותר כמו שביל הליכה קטן מאשר מעבר רגיל בין חלקי בית קפה. כשצילמתי מכיוון הכניסה, כל הגינה נכנסה לפריים אחד, וכשצילמתי מהצד השני נוספו פתאום שכבות של פנס, ערוגת אבן וקווי הגג מאחור.

במקום הזה הרגישו שהגן היה קודם, ובתוכו נכנס אחר כך בית הקפה. לא גן שנבנה בצורה מלאכותית, אלא גן שפשוט צמח. זו אחת הסיבות שכל המקום הרגיש כל כך טבעי.

קיר צהוב, מטפסים ירוקים, דלת אדומה — Into the Garden

היה שם גם עוד מבנה אחד, עם קיר צהוב, מסגרת דלת אדומה, ומטפסים שכיסו בערך חצי ממנו. על החלון היה כתוב בכתב יד Into the Garden, ומעל הדלת נתלה שלט עץ ישן של קריפר האוס. כשפותחים את הדלת רואים כיסאות ראטן, שולחן עץ, שורות של נורות אדיסון מהתקרה, ועציץ גדול בפינה.

התמונה שצולמה כאילו מציצים פנימה דרך מסגרת הדלת האדומה יצאה בעיניי הכי יפה מכולן. קיר צהוב, מטפסים ירוקים, דלת אדומה. זה שילוב צבעים שמרגיש אפשרי בדיוק בגלל שמדובר בתאילנד.

עיצוב התפריט והפרטים הקטנים של האביזרים

ליד הכניסה היה מעמד מתכת עם כרטיסי תפריט תלויים באטבי עץ, וגם לידו אי אפשר היה פשוט לעבור. ליד הכרטיס של הקפה היו כרטיסי משקאות הסיגנצ'ר עם שמות כמו סנואו פינק, גלקסי דיפ ולב איידן, וגם כרטיס של האפי דיי מילק. ועל הדלפק עמדה קופסת טיפים לבנה בצורת בית מיניאטורי, עם ציורי לבנים ועלים בעיפרון על הגג, והמטבעות נכנסו דרך הארובה. אין הרבה בתי קפה שמשקיעים עד כדי כך גם בפריט קטן כזה.

כשביקרתי שם, רוב הלקוחות היו מקומיים תאילנדים. היו אולי קבוצה או שתיים של זרים, אבל את זה שמתי לב רק אחר כך כשראיתי שוב את הסרטונים שצילמתי. היה מוזר ומסקרן לראות זרים יושבים בבית קפה מקומי כזה בריונג. איך הם בכלל מצאו אותו? כנראה, כמו אצלי, דרך המלצה של מישהו.

אחרי בערך שעה יצאנו משם. לא נשארנו הרבה זמן, אבל הזיכרון מהמקום נשאר הרבה יותר.

מידע לביקור בדה קריפר האוס

כתובת: 34, 8 ถนนสาย 11, Map Kha, Nikhom Phatthana District, Rayong 21180, Thailand

שעות פתיחה: 10:00–17:00 (סגור בימי שלישי)

עוגות סיגנצ'ר: 165–175 באט (בערך $4.5–5)

מחירי משקאות: אני כבר לא זוכר בדיוק

יצירת קשר: +66 92-927-7200 (קון פרן)

כרגע המקום מסומן בגוגל מפות כסגור זמנית. לפני שמגיעים, חובה לבדוק שוב.

סיכום

אני לא יודע מתי בדיוק הכיתוב של הסגירה הזמנית ישתנה, אבל לפחות ביום שבו הייתי שם, המקום הזה היה חי לגמרי. הרגשתי שהוא יקר, משקה האנצ'אן היה בכנות לא משהו, וגם הדרך לשם ברכב לא הייתה ממש נוחה. ובכל זאת, בכל פעם שאני פותח שוב את התמונות, אני רוצה לחזור. אם הוא ייפתח מחדש, אני אסע שוב את 40 הדקות האלה. גם אם זה רק בשביל לאכול שוב חלת דבש עם ידיים דביקות מדבש.

הפוסט הזה פורסם במקור ב־https://hi-jsb.blog.