קפה בתחנת דלק בתאילנד? delicafé של Shell

בראיונג שבתאילנד יש בית קפה בתוך תחנת Shell

אשתי תאילנדית, וב-2022 גרנו יחד ב-Rayong. זו עיר חוף שנמצאת בערך שעתיים עד שלוש נסיעה מ-Bangkok, וכדי לחיות שם רכב הוא כמעט חובה. לסופר, לשוק, לכל סידור קטן, תמיד נוסעים. וכשנמצאים הרבה על הכביש, עוצרים לא מעט בתחנות Shell. ממלאים דלק, נכנסים לשירותים, קונים מים בחנות הנוחות. ואז יום אחד שמתי לב שבצד התחנה יש גם בית קפה. קוראים לו delicafé.

בקוריאה לא ממש רגילים לראות בית קפה צמוד לתחנת דלק, אז בהתחלה גם לי זה הרגיש קצת מפתיע. אבל בתאילנד זה דווקא נוף די רגיל. לא רק ל-Shell יש קפה; ל-PTT יש את Café Amazon, ול-Bangchak יש מותג קפה משלה בשם Inthanin. כמעט בכל תחנה יש לפחות בית קפה אחד. בתאילנד כבישים בין-עירוניים רגילים הרבה יותר מרכזיים מהחוויה של אוטוסטרדות בסגנון קוריאני, ולכן תחנות הדלק שעל הכבישים הארציים והאזוריים מתפקדות ממש כמו תחנות עצירה. ממלאים דלק, קונים קפה, וממשיכים בדרך.

זה נוף די טיפוסי של תחנת Shell על כבישים בתאילנד. אם ראיתם את לוגו הצדפה הצהוב, יש סיכוי טוב שמחכה בפנים גם בית קפה.

המראה החיצוני של delicafé הרבה יותר יפה ממה שמצפים מקפה בתחנת דלק

זה המראה החיצוני של delicafé, ואם אתם מדמיינים מקום קצת עייף רק בגלל שהוא נמצא בתחנת דלק, יש מצב שתופתעו. בכניסה יש בריכה קטנה, והצמחייה מסביב מטופחת יפה, כך שזה נראה יותר כמו קפה שכונתי עם אווירה מאשר כמו עצירה טכנית בדרך. גם בתאילנד תרבות הקפה מאוד מפותחת. בקוריאה יש המון בתי קפה עצומים ורשתות ענק בכל מקום. בתאילנד הסקייל אולי פחות מוגזם, אבל הם מעולים בלעשות חלל קטן נעים ומלא אופי. קורה לא מעט שנכנסים למבנה שנראה פשוט מבחוץ, ובפנים מרגישים עולם אחר לגמרי. delicafé הרגיש לי בדיוק ככה — מקום עם מגבלה של שטח בתוך תחנת דלק, אבל כזה שיודע לייצר אווירה.

בבריכה שבכניסה היה גם מזרקה קטנה. בשביל שטח של תחנת דלק זה היה די מרשים, אם כי בכנות יכול להיות שזה פשוט אחד הסניפים היותר מושקעים. ל-delicafé יש סניפים בגדלים ובצורות שונות לגמרי. יש כאלה שהם מבנה נפרד ורחב, ויש כאלה שפשוט יושבים ליד חנות הנוחות כמו דלפק קטן. אז אם תגיעו לסניף אחר, לא בטוח שתקבלו בדיוק את אותה התמונה.

כבר מהכניסה האווירה מרגישה אחרת

לדלת הכניסה הייתה מסגרת עץ עם חלון עגול, והיא נראתה יותר כמו הכניסה לבראנץ' שכונתי מאשר לבית קפה בתחנת דלק. על הרצפה היה שטיח קבלת פנים, וליד הדלת חלון זכוכית גדול שדרכו רואים היטב פנימה. בחוץ היה גם שולחן קטן, אבל בחום הצהריים של Rayong בכלל לא התחשק לי לשבת שם.

הדלפק והתפריט: מחירים וכמויות בבית קפה בתאילנד

מאחורי הדלפק היה תלוי לוח התפריט, ובויטרינה הוצגו מאפים ונשנושים. השילוב של קיר אריחים לבן עם תפריט שחור נתן תחושה נקייה ומסודרת. שמתי לב גם לקופסת הטיפים שהונחה בצד. באופן כללי, משקאות בבתי קפה בתאילנד זולים יותר מאשר בקוריאה. וגם הכמויות באמת גדולות יותר. כשמזמינים משקה קר, הוא מגיע בכוס גדולה מלאה עד הסוף, כולל הרבה קרח, עד שמרגישים כאילו קיבלתם כמעט שתי כוסות במחיר של אחת. גם כשאני ואשתי הזמנו כל אחד משהו לעצמו, זה לא הרגיש יקר בכלל.

ליד הדלפק היו גם חטיפים ארוזים. בדיוק מהסוג שנוח לחטוף ולקחת לדרך.

היו שם גם שלטים על הנחות וצבירת נקודות. הרגשתי שהמקומיים ממש יודעים לשים לב לדברים כאלה ולא מפספסים הטבות.

השלט עדיין אומר delicafé, אבל היום זה כבר משתנה ל-Shell Café

זה השלט של delicafé מבחוץ. התמונה הזאת צולמה ב-2022, אבל היום המותג עובר בהדרגה מיתוג מחדש ל-Shell Café. הסניף הראשון של Shell Café נפתח ב-Bangkok ב-2022, ומאז השינוי מתקדם בהדרגה, אז אם תגיעו היום ייתכן שכבר תראו שלט אחר. מצד שני, עדיין יש לא מעט מקומות שבהם השלט של delicafé נשאר כמו שהוא. בפועל, חוץ מהשם, התפריט והאופן שבו המקום עובד די דומים.

המקומות לשבת והאווירה בפנים

בפנים יש חלונות גדולים, כך שכל הנוף מבחוץ נכנס ישר לתוך החלל. אזור הישיבה מחולק לשולחנות עגולים ולבר ישיבה ליד החלון. אם יושבים ליד הבר, ממש רואים את אזור התחנה. אין שם המון מקומות ישיבה, אבל אנחנו הגענו סביב שעת הצהריים ולא היו הרבה אנשים, אז דווקא היה שקט ונעים.

אפשר לפגוש שם גם חטיפים תאילנדיים מסורתיים

על השולחן ליד החלון היו מונחים גם חטיפים תאילנדיים מסורתיים. ראיתי שם Kluai Muan, כלומר גלילי בננה, וגם Kanom Pia, מאפה ממולא במחית שעועית מונג. זה לא הרגיש כמו חלק מהתפריט הרשמי של הרשת, אלא יותר משהו שהסניף הספציפי החליט להביא בעצמו. בבתי קפה בתאילנד רואים את זה לא מעט — לצד המשקאות הרגילים, מוכרים גם נשנושים מקומיים מהאזור.

הנוף מהחלון גורם לך לשכוח לרגע שזה בכלל תחנת דלק

כשמסתכלים החוצה מתוך הקפה, רואים את הבריכה ומעבר לה את הנוף של תחנת הדלק. תאילנד היא מדינה חמה כל השנה, כך שגם אם עומדים בחוץ רק 5 דקות, מתחילים להזיע ברצינות. מה שמצחיק הוא שלפעמים הרגשתי שהקיץ הקוריאני אפילו יותר דרמטי בחום שלו. בתאילנד חם כמעט כל יום באותה צורה, בזמן שבקוריאה יש לפעמים גלי חום שמרגישים כאילו נפלו עליך בבת אחת. בכל מקרה, ברגע שנכנסים לחלל ממוזג, ישר מרגישים הקלה. לשבת בפנים עם משקה קר ולהסתכל בלי למהר על העצים ועל המזרקה שבחוץ — זה לגמרי גורם לשכוח לרגע שיושבים בתוך תחנת דלק. אשתי אפילו אמרה שלא בא לה לצאת משם והזמינה עוד כוס קפה.

גם התקרה מזכוכית, וזה מרגיש נעים אפילו באמצע היום

על מדף העץ שליד החלון היו מונחים חטיפים בתוך צנצנות, וכשמסתכלים למעלה רואים דרך הזכוכית ענפים של עצים. גם התאורה הייתה תלויה בין הענפים, וזה נתן למקום תחושה חמימה בצורה מפתיעה, למרות שהיה יום. אני גם זוכר שהיה באוויר ריח עדין של פולי קפה קלויים. ברצינות, אם לא היו אומרים לי, לא בטוח שהייתי חושב שזה קפה בתוך תחנת דלק.

המאפים כאן פשוטים יחסית

בויטרינה היו מאפים בסיסיים כמו קרואסון, דונאט, טארט ביצים וכריכים, וגם מים ומשקאות קלים כמו קולה. המבחר לא היה עצום. זה הרגיש בערך כמו רמת המאפים של רשת קפה זולה יחסית. אין כאן את ההדר של בתי קפה גדולים שמתמחים באפייה, אבל בתור עצירה מהירה על כביש בתאילנד ומשהו קטן לאכול בדרך, זה בדיוק מה שצריך.

התפריט כולל גם אנגלית, כך שגם זרים יכולים להזמין בלי בעיה

התפריט תלוי בגדול על הקיר שמאחורי הדלפק. הוא היה מחולק לקטגוריות כמו קפה, קפה מיוחד, תה חלב עם פנינים, תה, חלב ושוקולד, וגם שייקים וסודה. מתחת לתאילנדית הופיעה גם אנגלית, כך שגם אם לא יודעים לקרוא תאילנדית, אין בעיה אמיתית להזמין. תאילנד מלאה בתיירים זרים, ולכן כמעט לא יצא לי לראות תפריט של רשת קפה בלי אנגלית.

איך להזמין קפה בתאילנד בלי ליפול על משהו מתוק מדי

אין לי תמונה של המשקאות. פשוט שתינו אותם מיד כשהם הגיעו. אני הזמנתי אמריקנו, ואשתי הזמינה קפה לאטה. יש כאן דבר אחד שממש כדאי לדעת: בהרבה בתי קפה בתאילנד, כשמזמינים אמריקנו, מוסיפים סירופ כברירת מחדל. אני לא אוהב קפה מתוק, אז ביקשתי מראש בלי סירופ. אם לא אומרים כלום, יש סיכוי לא רע שתקבלו אמריקנו מתקתק.

גם עם לאטה זה דומה. זה לא תמיד הלאטה שאתם מדמיינים — אספרסו עם חלב מוקצף וזהו. בגרסה התאילנדית לא פעם מוסיפים חלב מרוכז או סוכר כבר מההתחלה. תרבות הקפה בתאילנד נוטה מראש לכיוון יותר מתוק ויותר חזק, ולכן המתכון יכול להרגיש שונה ממה שמכירים במדינות אחרות.

ואם מדברים בכנות, יש גם כמה חסרונות

בהרבה חללים סגורים בתאילנד מפעילים מזגן הרבה יותר חזק ממה שמקובל בקוריאה. כשנכנסים מבחוץ אחרי שהזעתם, בהתחלה זה מרגיש כמו גן עדן. אבל אם נשארים לשבת קצת, מתחיל להיות קר. גם ב-delicafé זה היה ככה. מומלץ להביא איתכם שכבה דקה ללבוש. בנוסף, השירותים לא נמצאים בתוך בית הקפה אלא בשירותים המשותפים של תחנת הדלק. זה לא רחוק, אבל זה גם לא מצב שבו פשוט קמים ונכנסים מיד לשירותים מתוך בית הקפה עצמו.

בתחנות Shell אין רק delicafé

אגב, בתחנות Shell לא תמיד יש רק delicafé. באזור Chiang Mai למשל יש גם תחנות שבהן פועל בתוך המתחם בית קפה עצמאי בשם Forty-Nine Coffee House, ויש מקומות עם מותגי קפה מקומיים מצפון תאילנד כמו Doi Chaang. כלומר, הקפה שתמצאו בתוך התחנה משתנה ממקום למקום. אם מסתכלים על תאילנד כולה, Café Amazon של PTT הוא השחקן הגדול ביותר עם יותר מ-5,000 סניפים, וגם PunThai Coffee ו-Inthanin מפעילים כל אחד יותר מ-1,000 סניפים. Shell Café עדיין נמצא באזור של קצת יותר מ-100 סניפים, כך שמבחינת גודל הוא קטן יותר, אבל אני כן קיבלתי ממנו רושם של מותג שמקפיד על איכות פולי הקפה.

לא מקום ששווה לנסוע אליו במיוחד, אבל כן מקום טוב לעצור בו

אם תשאלו אותי האם delicafé הוא בית קפה ששווה לתכנן אליו נסיעה במיוחד, התשובה הכנה היא שלא עד כדי כך. זה לא יעד בפני עצמו. אבל אם אתם גרים ב-Rayong, או פשוט נוסעים איפשהו בתאילנד ועוצרים בתחנת Shell, חבל להסתפק רק בתדלוק ולהמשיך. תיכנסו פנימה. בשביל כמה דקות של מנוחה עם מזגן חזק וכוס קפה לא יקרה, זה מקום ממש טוב לעצירה קצרה.

זה גם נותן הצצה קטנה לתרבות בתי הקפה שבתחנות הדלק בתאילנד, משהו שלא ממש קל לחוות בקוריאה. תחנת דלק שמריחה יותר כמו פולי קפה מאשר כמו דלק — יש בזה משהו, ולפעמים אני ממש מתגעגע לשגרה הזאת של Rayong.

הכתבה הזו מבוססת על ביקור מ-2022. ייתכן שהתפריט, המחירים ואופן ההפעלה השתנו מאז, אז כדאי לבדוק לפני שמגיעים.