בית קפה פתוח 24 שעות בקוריאה — ביקורת על הולי'ס קפה
תוכן עניינים
16 פריטים
ארבע לפנות בוקר, גשם ברחוב — ובית קפה פתוח 24 שעות
ארבע לפנות בוקר, גשם. לא הצלחתי להירדם, התהפכתי מצד לצד, ואז שאלתי את אשתי "רוצה לצאת?" — היא קמה מיד. שנינו התלבשנו בקלות ויצאנו, בלי לדעת בכלל לאן. איזה מקום פתוח בשעה כזאת? ואז ראינו את האורות של הולי'ס קפה (Hollys Coffee) דולקים. בית קפה פתוח 24 שעות.
הגשם שיקף את אורות הסניף על הכביש הרטוב, והאווירה הייתה ממש קסומה. רחוב ריק לגמרי בלב הלילה ורק בית קפה אחד זורח באור חם — כבר זה לבד שיפר לי את מצב הרוח. יש כאלה שלא יודעים שבקוריאה קיימים בתי קפה פתוחים 24 שעות. זה לא נפוץ מאוד, אבל בערים הגדולות אפשר למצוא כאלה פה ושם. לא כל סניף של הולי'ס פתוח סביב השעון — הסניף הזה הוא מקרה מיוחד. אם אתם בטיול בקוריאה וצריכים מקום לשבת בשעות הקטנות, שווה לבדוק מראש אילו סניפים פתוחים בלילה.
הזמנה בקיוסק — ככה עובדים בתי קפה בקוריאה
נכנסנו וישר מול הפנים — קיוסק הזמנה. בקוריאה של היום, בין אם זה בית קפה או מסעדה, הזמנה דרך קיוסק היא כמעט ברירת מחדל. גם בהולי'ס. בוחרים מהתפריט על המסך, משלמים בכרטיס אשראי או תשלום מנייד, וזהו. מזומן? לא מקבלים בקיוסק. רק כרטיס או נייד. אבל מי שמתקשה עם הקיוסק — למשל קשישים, או מי שיש לו רק מזומן — יכול לגשת לדלפק ולהזמין ישירות מול עובד. אומרים ועוזרים, אז אין מה לדאוג.
תפריט הולי'ס קפה — מחירים ותמיכה בשפות
ככה נראה מסך התפריט. כל פריט מופיע עם תמונה, וגם יש תמיכה במספר שפות — אז גם מי שלא יודע קוריאנית יכול להזמין בקלות. לוחצים על אייקון הדגל בראש המסך ומחליפים שפה. מחירים? אמריקנו בערך $3.50, קפה לאטה כ-$3.90, ובנילה דילייט כ-$4.60. אלה מחירים ממוצעים לרשת קפה קוריאנית — דומה לסטארבקס או קצת יותר זול. בשביל מי שלא מכיר, הולי'ס קפה הוא מותג בית הקפה הראשון בקוריאה שהתמחה באספרסו, שנוסד בשנת 1998 בגנגנם שבסיאול. הוא נפתח שנה לפני סניף הסטארבקס הראשון בקוריאה. היום יש כמעט 500 סניפים ברחבי קוריאה, אבל בהשוואה לסטארבקס או לטוסאם פלייס (רשת קפה קוריאנית פופולרית נוספת) זה פחות — ויש אנשים שמבקרים הרבה בבתי קפה בקוריאה ודווקא לא מכירים את הולי'ס. גם אני בדרך כלל הולך יותר לסטארבקס או טוסאם, אבל להולי'ס יש משהו שונה, תחושה אחרת, ולפעמים אני מחפש את זה בכוונה.
ישיבה בסניף או לקחת — והחוק הקוריאני על כוסות חד-פעמיות
אחרי שבוחרים את ההזמנה, מופיע מסך שבו בוחרים אם לשבת בסניף או לקחת. זו לא סתם שאלה של נוחות. בקוריאה השימוש בכוסות פלסטיק חד-פעמיות בתוך בית הקפה מוגבל בחוק, ולכן אם בוחרים לשבת — המשקה מגיע בספל קרמיקה או כוס רב-פעמית. כוס חד-פעמית מקבלים רק כשבוחרים "לקחת". והחשוב: אם בוחרים "לקחת" ונתפסים שותים בכוס חד-פעמית בתוך הסניף — בית הקפה עלול לקבל קנס. ראיתי לא מעט תיירים שלא ידעו את זה ונבוכו. פשוט בוחרים "ישיבה בסניף", ואם צריכים ללכת באמצע — מבקשים בדלפק ומעבירים לכוס חד-פעמית.
קינוחים בהולי'ס קפה — ביקורת כנה אחרי שאכלנו
הקינוח של אשתי — רולאדת חלב טהור. מבחוץ בצק קסטלה רך, ובפנים קרם שמנת חלב עשיר ומלא. מתוק אבל לא כבד, יותר לכיוון עדין. עם קפה — שילוב נעים. אבל בערך $4.50 לפרוסה בגודל הזה, זה קצת יקר. אם משווים לרולאדה שאפשר לקנות בחנות נוחות קוריאנית, הטעם כאן בהחלט עדיף, אבל ההבדל במחיר פי שלוש בערך — וזה גורם לחשוב פעמיים.
דולצ'ה לאטה של הולי'ס — לאטה קונדנס מילק קלאסי
אשתי הזמינה דולצ'ה לאטה — אספרסו עם חלב מרוכז (קונדנס מילק), שזה אחד המשקאות הוותיקים והפופולריים בתפריט של הולי'ס. טעם מתוק ורך של חלב מרוכז שמתמזג עם הקפה, אבל לא מתוק עד כדי שנגמר לך הכוח. בגרסת הקר, החלב המרוכז שוקע לתחתית, אז חייבים לערבב לפני שלוגמים. אם לא מערבבים — למעלה זה תפל ולמטה זה פצצת מתיקות. בדיוק זה קרה לאשתי. לקחה לגימה, הסתכלה עליי ואמרה "מה קרה לזה?" — ערבבתי לה, ופתאום "אה, עכשיו זה טעים."
הלי'צ'ינו מנטה שוקולד — למי שאוהב את השילוב
אני הזמנתי הלי'צ'ינו מנטה שוקולד. הלי'צ'ינו זה השם שהולי'ס נותנים למשקה הבלנדד שלהם — בעצם סלאש שנטחן עם קרח. למעלה הר של קצפת, ובתוך המשקה הירקרק שבבי שוקולד. טעם המנטה לא חזק מדי, יותר עדין, ולכן גם מי שלא ניסה מנטה-שוקולד יכול להתחיל מכאן. בקוריאה יש ויכוח לאומי על מנטה-שוקולד — "מינצ'ופה" (אוהבי מנטה-שוקולד) מול "בנצ'ופה" (שונאי מנטה-שוקולד). זה הפך למשהו בין בדיחה לתרבות פופ. חושבים על זה כמו הויכוח הנצחי על אננס על פיצה, רק עם אנרגיה קוריאנית. אני בצד של המנטה-שוקולד, אז כשאני רואה משקה כזה בתפריט אני פשוט מזמין. שלחתי תמונה לחבר שמתעב את השילוב הזה — אני כבר יודע מה הוא יענה, וזה בדיוק מה שמשעשע.
זוכרים את הרולאדה? צילמתי אחרי ביס. תסתכלו על החתך — יש יותר קרם מבצק. כשחותכים עם מזלג הקרם זורם החוצה לפני הכול. הטעם היה בסדר. אבל בכ-$4.50, נגמר אחרי שלושה-ארבעה ביסים. באמצע הלילה, קינוח מתוק קטן לצד קפה — למה לא. אבל אם שואלים אם הייתי מזמין את זה שוב? ספק. באותו כסף כבר הייתי מעדיף משקה נוסף.
ויטרינת הקינוחים בהולי'ס — מחירי עוגות בבית קפה קוריאני
הסתכלנו גם על ויטרינת הקינוחים בסניף. טירמיסו "סו-סוויט בוקס" בכ-$4.80, קוקיז אנד קרים באותו מחיר. מארז מסיבה — כ-$25. ארבע פרוסות עוגה בקופסה, וברגע שראיתי את זה חשבתי על טוסאם פלייס — גם הם מוכרים פרוסות עוגה ארוזות בקופסאות בצורה דומה, ונראה שהולי'ס הולכים באותו כיוון. בשנים האחרונות רשתות בתי הקפה בקוריאה מחזקות מאוד את מגזר הקינוחים, כי מקפה בלבד כבר לא מרוויחים מספיק. זה לא ייחודי להולי'ס — זו מגמה בכל שוק בתי הקפה הקוריאני. באותו ערב הבטן הייתה מלאה מדי להזמין עוד, אבל הטירמיסו עשה לי חשק לפעם הבאה.
עוגות שיתוף פעולה עם מיפי ותפריט עונתי
עוגת מנגו קרם מיפי, כ-$4.80. הולי'ס עושים כרגע שיתוף פעולה עם הדמות מיפי (Miffy), ולכן על העוגה יש קישוט של ארנבת מיפי. מי שלא מכיר — מיפי היא דמות ארנבת מהולנד שפופולרית מאוד בקוריאה. בתוך העוגה נתחי מנגו מוסתרים בין שכבות הקרם. מבחינת מראה — חמוד.
עוגת מאצ'ה שו-קרים מיפי, גם כ-$4.80. שכבת המאצ'ה בירוק כהה עמוק, מה שנתן לחתך מראה מרשים. מעל — אבקת מאצ'ה, ושכבת הקרם עבה. מאצ'ה הוא כרגע אחד הטעמים הכי פופולריים בקינוחי בתי קפה בקוריאה — לא רק בהולי'ס, אלא גם בסטארבקס, טוסאם, ובתי קפה עצמאיים. כמעט אין מקום בלי מנה עם מאצ'ה.
מילק קרפ, כ-$4.80. שכבות דקיקות של קרפ מוערמות אחת על השנייה עם קרם ביניהן. התאורה של הויטרינה הבהיקה אז התמונה לא יצאה מושלמת. אבל מה שכן מפתיע — בקוריאה אפשר למצוא עוגת קרפ כזו בכל רשת קפה רגילה. כשגרתי בבנגקוק, הייתי צריך לנסוע בכוונה לבית קפה ספציפי כדי לאכול עוגת קרפ. בקוריאה זה פשוט עומד בויטרינה של רשת רגילה. המרקם שונה לגמרי מעוגה רגילה — מפרידים שכבה אחרי שכבה ואוכלים, וזו בדיוק ההנאה.
רולאדת שוקולד טירמיסו בכ-$4.80, עוגת טריפל שוקולד כ-$4.60. התמונה קצת רעדה בגלל ריצוד של תאורת הויטרינה, סליחה על זה. רולאדת השוקולד טירמיסו נראית כמו גרסת שוקולד של הרולאדה שאכלנו, ועוגת הטריפל שוקולד — שוקולד בכל מקום, מהבצק ועד הקרם. למי שחי על שוקולד כהה, זה נשמע כמו פיתוי קשה. בסך הכול, מחירי פרוסות העוגה בהולי'ס נעים בין $4.50 ל-$4.80 בערך, וזה ממוצע לקינוחי בתי קפה בקוריאה. בסטארבקס פרוסת עוגה עולה בערך $5–$5.50, אז הולי'ס קצת יותר זול. אבל בואו נהיה כנים — במחיר הזה, בבית קפה עצמאי שכונתי אפשר לפעמים לקבל עוגה יותר מושקעת. אלה המגבלות של קינוח רשת.
בתוך הסניף — עיצוב פנים וסגנון בית קפה קוריאני
מכאן אני מראה לכם את אווירת הסניף מבפנים. לכל סניף הולי'ס יש עיצוב קצת שונה, והסניף הזה היה מהמוצלחים. אל תצפו שכל הולי'ס ייראה ככה.
הנוף שנגלה ברגע שנכנסנו לקומה הראשונה. משמאל הדלפק, במרכז הקיוסק, ומימין מדף מוצרים (גודז') של הולי'ס. בארבע בלילה לא היה אף לקוח. הרגשתי כאילו שכרנו את כל הסניף לעצמנו. ברשתות קפה קוריאניות המבנה בדרך כלל דומה — קומה ראשונה להזמנה ולקבלת המשקה, והישיבה בפועל בקומה שנייה. גם כאן — מדרגות אדומות מובילות לקומה השנייה.
חטיפים מפתיעים שמוכרים ליד הדלפק
צילמתי מקרוב את אזור הדלפק. מאחור מסך עם פרסומת לבנילה דילייט, מכונת קפה וציוד. בצד הדלפק יש גם חטיפים מוצגים למכירה — דברים כמו בוקאק תפוחי אדמה (צ'יפס מסורתי קוריאני מטוגן עם דבק אורז) ואצות ים. "מוכרים דבר כזה בבית קפה?" — אולי זה נשמע מוזר, אבל זה למעשה מראה שכיח בבתי קפה קוריאניים. חטיפים קלים שאפשר לנשנש לצד המשקה, מוצגים ליד הקופה. בוקאק תפוחי אדמה, אם תוהים, זה פרוסות תפוח אדמה דקות שמטגנים עם ציפוי דבק אורז — חטיף קוריאני מסורתי שהוא פריך ומלוח קלות, ומפתיע עד כמה הוא מתאים לקפה. חבר שלי מחו"ל טעם פעם ואמר "זה לא כמו צ'יפס רגיל" — בצדק.
תרבות בית הקפה הקוריאני — סוגי ישיבה מיוחדים
בקומה השנייה יש מושבים ליחיד. מחיצות מפרידות בין המקומות, ובקיר תאורה ושקעי חשמל. מושלם לעבודה על מחשב נייד. אחד הדברים הייחודיים בתרבות בתי הקפה בקוריאה הוא שלשבת לבד בבית קפה זה לגמרי נורמלי — אף אחד לא מסתכל עליך מוזר. אנשים עם מחשבים ניידים שעובדים, סטודנטים שלומדים, אנשים שקוראים ספר. לשבת לבד שעות על גבי שעות זה חלק טבעי מהנוף. לכן בבתי קפה קוריאניים רבים מתקינים מושבים ליחיד עם שקעי חשמל — ברגע שיש שקע, הכיסא הופך למשרד. לפעמים עדיף על הבית. תיירים שמגיעים מחו"ל מופתעים לגלות את תרבות הישיבה-ליחיד הזו בבתי קפה הקוריאניים.
ישיבה על הרצפה — תרבות הג'ואסיק בבית הקפה
בקומה השנייה היה גם אזור ישיבת רצפה. חולצים נעליים ועולים. מחיצות בצורת קשת מפרידות בין הפינות, מה שנותן תחושה חצי-פרטית. הגודל מתאים לזוג שיושב מול מול, ואפשר לפשוט רגליים על הרצפה ולהרגיש בנוח גם אם יושבים הרבה זמן. בקוריאה יש מסורת של ישיבה על הרצפה — "ג'ואסיק", ואפשר למצוא את זה גם בבתי קפה. אם זה חדש לכם זה אולי מרגיש מוזר, אבל ברגע שמתיישבים מגלים שזה דווקא נוח. במיוחד כשנשארים הרבה זמן, לפעמים זה עדיף על כיסא. גם בארבע בלילה ישב שם מישהו לבד ואכל משהו. לדעת שיש עוד מישהו ער בשעה כזו — זה הרגיע אותי באופן מוזר.
מרכז הקומה השנייה — אזור שולחנות לקבוצות. שולחנות ל-4 אנשים מרוכזים ביחד, אבל בגלל המבנה הפתוח, בכנות, אין הרבה פרטיות. אם השולחן הסמוך קרוב — תשמעו את השיחה. לא הייתי ממליץ על זה לשיחה אישית. מצד שני, התקרה גבוהה, החלונות רחבים — לא מרגישים לחוצים, והתאורה העדינה נותנת אווירה נעימה. כמו כמעט כל בית קפה בקוריאה, גם כאן יש WiFi חינם. סיסמה — שואלים בדלפק.
לאורך הקיר ספה ארוכה, ומולה שולחנות עגולים במרווחים קבועים — אזור ישיבה לזוגות. כיסאות עץ מעוקלים נתנו לפינה הזו אופי שונה משאר הסניף. הגוונים בהירים, ובמהלך היום כנראה שזה מרגיש אחרת לגמרי. בבתי קפה קוריאניים נפוץ שבתוך אותו סניף יש כמה סגנונות ישיבה שונים באזורים שונים. אז גם אם באים לאותו הולי'ס, האווירה משתנה לפי איפה בוחרים לשבת.
היה גם חלל שסומן כחדר ישיבות. אין דלת, אז זה לא חלל סגור לגמרי, אבל סריגיית עץ מקיפה אותו ונותנת הפרדה מהסביבה. בפנים ספת פינה, שולחן אחד באמצע. מתאים בול ל-4–5 אנשים. בקוריאה הרבה אנשים נפגשים לקבוצות לימוד או לפגישות קצרות בבתי קפה, ואם יש חלל כזה — הוא שימושי מאוד. לא בכל סניף הולי'ס יש דבר כזה. רק בסניפים גדולים זה מופיע לפעמים.
גם בלילה — אנשים עובדים. השגרה הקוריאנית
מבט כולל על הקומה השנייה. תקרה בגוון כהה, תאורת מסילה פזורה, האווירה הכללית שקטה ורגועה. על הקירות כתובות בפונט מחובר, פה ושם צמחים ירוקים. לרשת קפה — עשו עבודה רצינית. בארבע בלילה ישב שם מישהו עם מחשב נייד פתוח ועבד. כבר אמרתי את זה אבל בקוריאה זה באמת נפוץ. בית קפה בקוריאה הוא לא רק מקום לשתות קפה — הוא מרחב עבודה ולימוד. יש שולחנות גדולים, ספות, מושבים ליחיד — מתאים גם ליחיד וגם לקבוצה, ולא היה קשה למצוא מקום.
הפינה הפנימית של הקומה השנייה. מבחינתי, זה המקום עם האווירה הכי טובה בסניף הזה. ישיבה מדורגת, צמחים ירוקים בכל פינה, ונורות אווירה עגולות שמאירות ברכות — השתלב מצוין עם שעות הלילה. גם שקעי חשמל בכל מושב. בכנות, עד עכשיו חשבתי שהולי'ס מפסיד לסטארבקס או טוסאם מבחינת עיצוב. אבל הסניף הזה שינה לי את הדעה. עם זאת — ההבדלים בין סניף לסניף הם דרמטיים. כמו בכל רשת קוריאנית, יש סניפים מעולים ויש כאלה שלא. גם לי קרה שנכנסתי להולי'ס אחר ואמרתי לעצמי "פה לא." אז הגישה הנכונה היא לא לבוא עם ציפיות גבוהות מהעיצוב, ואם נופלים על סניף טוב — בונוס.
מוצרי מותג (גודז') של הולי'ס — מחירי טמבלרים
בקומה הראשונה היה מדף מוצרי מותג — טמבלרים, ספלים, מחזיקי מפתחות. כמו שסטארבקס ידוע בגודז' שלו, גם הולי'ס מייצרים ומוכרים מוצרים משלהם. רשתות קפה קוריאניות רבות מפתחות קו מוצרים כמקור הכנסה נוסף מעבר למשקאות.
צילמתי את הגודז' מקרוב. טמבלר קרמי 650 מ"ל בכ-$24, טמבלר עם ידית בסגנון ספל כ-$19, טמבלר דק כ-$10, טמבלר "סיטי מודרן" 350 מ"ל כ-$16. טווח מחירים מ-$10 עד $24, אז אפשר לבחור לפי תקציב. העיצובים פשוטים והלוגו קטן ולא בולט — גם מי שלא מכיר את הולי'ס יכול להשתמש בהם בתור טמבלר רגיל בלי בעיה. הם לא מעוררים את דחף האיסוף כמו טמבלרי סטארבקס, אבל דווקא בגלל זה הם יותר פרקטיים. שמעתי שיש תיירים שקונים טמבלר מבית קפה כמזכרת מהטיול — הדגם הדק והקל נראה מתאים בול לזה, לא תופס מקום במזוודה.
אני עצמי קניתי פעם טמבלר של הולי'ס כשגרתי בבנגקוק — היה סניף ליד המרכז התרבותי הקוריאני. הסניף הזה נסגר בסביבות 2015 כשהולי'ס צמצם את הפעילות מחוץ לקוריאה. היום הטמבלר הזה הפך למזכרת קצת מוזרה. בחו"ל כמעט אין יותר סניפים, אבל בתוך קוריאה הרשת עדיין חיה ובועטת.
הולי'ס קפה — סיכום כנה
יצאנו בלילה בלי שום ציפיות, ובסוף זה היה ערב מפתיע לטובה. גשם, רחוב ריק, ובית קפה קוריאני פתוח עם אור חם — כבר זה היה שווה. הולי'ס הוא לא בדיוק המותג שמייצג את קוריאה כמו סטארבקס, אבל בתור רשת הקפה הראשונה בקוריאה שהתמחתה באספרסו מאז 1998, יש לו מקום מכובד. המחירים ברמה הממוצעת של רשתות קפה קוריאניות, ואווירת הסניפים השתפרה מאוד בשנים האחרונות. החיסרון? הפער בין סניף לסניף גדול מדי, וקינוחי העוגה — מבחינת כמות ביחס למחיר, בכנות, קצת מאכזב. אבל אם יוצא לכם למצוא בית קפה 24 שעות בטיול בקוריאה, בשעות הקטנות של הלילה כשאין לכם לאן ללכת, זה יכול להציל את הערב. אשתי ואני ישבנו בשקט עם קפה, בלי לדבר, סתם בוהים באוויר — ולפעמים בדיוק את הזמן הזה צריך.
הפוסט הזה פורסם במקור באתר https://hi-jsb.blog.