מערה מדהימה בקוריאה – מכרה זהב וטבע תת-קרקעי

גנגוון-דו שבקוריאה — אם עוד לא הייתם, תתחילו מהמערה הזו

אני אוהב לסקור אטרקציות תיירותיות מפורסמות ומסעדות, כמובן שגם אלה יגיעו, אבל מדי פעם אני רוצה להציג גם מקומות שתיירים מחו״ל עדיין כמעט לא מגיעים אליהם.

בקוריאה יש הרבה יותר מקומות כאלה ממה שחושבים — כאלה שפשוט לא ידועים, אבל ברגע שמגיעים אליהם חושבים "למה לא ידעתי על זה קודם?" הפוסט הזה הוא בדיוק על מקום כזה. מערת הוואם (Hwaam Cave), שנמצאת בעיירה ג׳אונגסאון שבמחוז גנגוון-דו — אזור הררי כשעתיים וחצי בנסיעה מסיאול.

תעלו קודם במונורייל, ברצינות

רואים את השיפוע הזה? אם הייתי עולה ברגל הייתי גומר את הנשמה. לנסוע במונורייל בין העצים כלפי מעלה — פשוט יושבים בנוחות ונהנים מהנוף. המחיר למבוגר הוא כ-$2.2, אין מה לחשוב פעמיים. למעלה — מונורייל, למטה — ברגל. זו התשובה הנכונה.

ברגע שיורדים מהמונורייל רואים ישר את המבנה הזה. הכניסה למערת הוואם (畵巖洞窟, Hwaam Cave). מבנה קטן ונחמד מבולי עץ, אבל ברגע שנכנסים בדלת — מתחיל עולם אחר לגמרי.

תמונה בכניסה היא חובה. כשיוצאים, הרגליים כבר רועדות.

בתוך המערה 15°C — גם בקיץ אל תזלזלו

מיד כשנכנסים יש שביל מתוחזק ממש יפה. ריצוף על הרצפה ומעקות בצדדים, נוח ללכת. אבל דבר אחד חשוב — בתוך המערה הטמפרטורה כל השנה היא בערך 15°C. גם אם מגיעים בקיץ, חובה לקחת שכבה עליונה כמו שלובשים בתחילת הסתיו. אני באתי עם חולצה קצרה ורוח-קלה דקיקה ובחלק האחרון כבר היה לי קצת קר. מי שבא איתי ניסה להחזיק מעמד עם חולצה קצרה בלבד ובסוף פשוט התחיל ללכת מהר.

ובכנות, אם זו הייתה סתם מערה שרק הולכים בה — היה שווה להגיע עד לפה? אבל מערת הוואם שונה. היא מחולקת ל-5 אזורי נושא. מבנה שבו סיפור נפרש תוך כדי הליכה, ולכן 1,803 מ׳ לא משעממים בכלל.

תוך כדי הליכה מגיעים לקטעים כאלה. תאורת לד עוטפת את כל המנהרה והצבעים מתחלפים כל הזמן. פשוט תצלמו תמונה אחת פה. הרקע עושה את כל העבודה בשבילכם.

מנהרות עליונות ששומרות את היסטוריית מכרה הזהב

הקטע הזה הוא מה שהופך את מערת הוואם ליותר מסתם סיור במערה. זו שחזור של אתר כריית זהב עם בובות — מראה בדיוק באילו כלים ובאיזה אופן עבדו הכורים בזמנו. מערת הוואם הייתה במקור מכרה הזהב צ׳אונפו (天浦鑛山, Cheonpo Gold Mine) מתקופת שנות ה-30 של המאה ה-20, בזמן הכיבוש היפני של קוריאה. ב-1934, תוך כדי חפירת מנהרה, התגלתה בטעות מערת אבן גיר.

אז בתוך המערה הזו מתקיימים שני סיפורים היסטוריים יחד. ההיסטוריה של מערת הגיר שנוצרה על ידי הטבע, וההיסטוריה של בני אדם שחפרו לתוך האדמה הזו בכוח.

מאחורי זכוכית שמורים כלי העבודה מאותה תקופה כמו שהם. חצובות, חביות, צינורות, מבני עץ. ההרגשה היא כאילו חתמו מחסן ישן בדיוק כמו שהיה.

מנהרה אמיתית. חסמו אותה בסורגי ברזל מסיבות בטיחות. תאורה ורודה מאירה את הפנים, ודווקא זה יוצר אווירה מוזרה ומרתקת. יש הרבה כאלה פזורות לאורך המסלול.

פנים המערה מחוברים בצורה הרבה יותר מורכבת ממה שחושבים. מדרגות עולות ויורדות, מעברים צרים מובילים לחללים נוספים. כמו רשת של עכביש — אבל בכל הקטעים יש גדרות בטיחות, ובתקרה יש אפילו רשתות למניעת נפילת סלעים. מערה מתוחזקת ברמה גבוהה.

למה גובה התקרה משתנה כל הזמן

דבר אחד שמרגישים כשהולכים במערת הוואם — הגובה אף פעם לא אחיד. יש קטעים שבהם התקרה גבוהה ומרווחת, ומיד אחרי זה צריכים להתכופף. קטעי מערת הגיר הטבעית נוצרו על ידי מי תהום ושחיקה, אז התקרה לא סדירה. קטעי מנהרות מכרה הזהב נחפרו על ידי כורים שעקבו אחרי עורקי הזהב, אז הם צרים ונמוכים. שניהם מתחלפים בזה אחר זה.

בכנות, מי שמגיע ומצפה למערה תיירותית מלוטשת ויפה עלול להיות מופתע מהתחושה הגולמית של המקום. מי שיש לו בעיות בגב או בברכיים — כדאי לשים לב.

על שלט המידע כתוב מנהרת עלייה עליונה שמאלית מס׳ 3 (上部 左3 昇坑道). ב-1937 הותקנו סולמות בעלי 6 שלבים כדי לחפור עד גובה 40 מ׳. בשלט על שרידי הכרייה מתחתיו מוסבר שזה המקום שבו אבות קוריאנים גויסו בכפייה לכרות זהב בתקופת הכיבוש היפני. עמדתי מול השלט הזה הרבה זמן. הדרך שבה אנחנו הולכים עכשיו כתיירים — החיים של אותם אנשים חקוקים בה. אי אפשר פשוט לעבור הלאה.

קרונית מכרה (鑛車) מוצגת על המסילה כמו שהיא. תאורת לד כחולה יוצרת אווירה מיסטית.

365 מדרגות — במציאות הרבה יותר מפחיד ממספרים

רואים במבט אחד כמה המדרגות תלולות. למטה נפרש חלל עם תאורה כחולה — וזו התמונה האמיתית של קטע הפרש הגובה של 90 מ׳. בתמונות זה נראה כמו מדרגות רגילות, אבל כשעומדים שם באמת — הרגליים קצת רועדות. גברת אחת שירדה לפניי אמרה ״אוי, הברכיים שלי לא יחזיקו מעמד״ — צחקתי סתם, אבל אחרי כמה דקות גם אני אמרתי בדיוק את אותו דבר.

קטע שבו הסלע מעל הראש נהיה נמוך ממש.

כשמסתכלים מלמטה כלפי מעלה, רואים את המדרגות ומעקות המתכת מוערמים שכבה על שכבה. הזווית הזו ממחישה כמה המקום גדול.

כשמסיימים לרדת את כל המדרגות, פתאום המרחב נפתח לרווחה. תאורה אדומה צובעת את הסלעים, והתקרה כל כך גבוהה שלא ניתן לאמוד אותה. בהשוואה למנהרות הצרות והנמוכות שעברתם למעלה, מתפתח פה מרחב אחר לגמרי — והקונטרסט הזה די עוצמתי. פה עמדתי בערך 5 דקות סתם מסתכל סביב. מעבר למעקה רואים את החלק התחתון של המערה יורד לעומק, ורחוק-רחוק נראית תאורה כחולה שמרמזת שעוד יש דרך.

ארץ האגדות — גן עדן לילדים

ככל שיורדים למטה האווירה משתנה לחלוטין. מבנה קשתי שנראה כמו שער של דוקאבי (שד מהמיתולוגיה הקוריאנית) מקשט את כניסת המנהרה — לא מפחיד אלא יותר כמו סצנה מתוך אגדה. ילדים דווקא סקרנים ונמשכים פנימה במקום לפחד. מנקודת מבט של מבוגר זה יכול להיראות קצת קיטשי, אבל אם אתם עם ילדים — פה תצלמו הכי הרבה תמונות.

דמויות חיות מתכנסות יחד בדיורמה. מסודר בגובה העיניים של ילדים.

פה ממש הופתעתי. על כל קיר הסלע של המערה מוקרנת אמנות דיגיטלית — פרחים וצמחים זורמים כאילו הם חיים, והאור ממלא את הרצפה. חמנייה ענקית פורחת במרכז, ובשילוב עם המרקם הטבעי של הסלע נוצרת הרגשה מוזרה של דו-קיום בין טבע לדיגיטל. לא ציפיתי לראות דבר כזה בתוך מערה, ברצינות. זה הקטע שבו שהיתי הכי הרבה זמן אישית. צילמתי בערך עשר תמונות, אבל כשהסתכלתי אחר כך הן כולן יצאו דומות — קצת עצבן.

דיורמה של הנסיך הקטן והשועל. קטן אבל עשוי ממש יפה.

אחרי הדיורמות חוזרים לתוך מנהרה אמיתית. תקרה נמוכה ואין סוף באופק.

מסיבת התה של אליס בארץ הפלאות. אליס, הכובען המטורף, דמויות חיות יושבים סביב שולחן ואפילו פטריות מעוצבות — בהשקעה רצינית.

דולפין ורוד, בת ים, אלמוגים. ימינה ממשיך מעבר נוסף.

פלא הטבע — פה ההיילייט האמיתי של המערה

מתחת לתאורה סגולה זקיפים ועמודי אבן ענקיים נחשפים. בלי התאורה הם היו פשוט גושי אבן חשוכים, אבל הצבע הסגול הזה הופך את כל החלל לממד אחר.

הסתכלתי מלמעלה למטה. השביל מתפתל בין הסלעים בעקומות ועקומות.

בצד שמאל של התקרה תלויים נטיפים בצפיפות, ובצד ימין ניצב עמוד אבן ענק. לא נכנס בתמונה אחת. באמת.

היקף 5 מ׳, גובה 8 מ׳. כשמספרים לך את המספרים אתה חושב ״נו, אוקי״, אבל כשעומדים מולו באמת — אין מילים. סימני השקעה שכבה על שכבה נשארו על הפנים בדיוק כמו שהם, ומרגישים כאילו אפשר לקרוא את הזמן בעיניים. עמדתי פה הרבה זמן ונסתכלתי למעלה. מישהו לידי שאל ״כמה שנים זה?״ — קראנו יחד את שלט המידע: עשרות מיליוני שנים. פשוט צחקתי. הסקאלה גדולה מדי.

מעבר למעקה סלעים בולטים באופן טבעי, ורחוק-רחוק תאורה מאירה צורות קרקע נוספות.

פה. פה זה האמיתי. מפל האבן (流石瀑布) שנחשב לגדול באסיה. גבישי גיר בגובה 28 מ׳ שזרמו על הקיר ונקרשו, ומקרוב המרקם באמת נראה כמו מים זורמים. לאורך עשרות מיליוני שנים סידן פחמתי זרם על הקיר והתקשה. מכל המערה — הנקודה הזו הייתה המכה. קטעים אחרים בכנות קצת מטושטשים בזיכרון, אבל את המקום הזה אני זוכר בחדות עד היום.

היה שלט מידע אז עצרתי לרגע לקרוא.

רואים את האדם שעומד שם? בהשוואה לסלע שלידו — מרגישים מיד כמה האדם קטן. שבילים נפרשים לכמה כיוונים ותאורה מאירה כל צורת קרקע בנפרד — נראה כמו עיר תת-קרקעית.

סוף השביל. כשעומדים פה אחרי שסיימתם את כל הסיבוב — יש הרגשה ממש טובה של סיפוק.

מה חשבתי כשיצאתי

כשנכנסתי חשבתי שזה סתם עוד מערה, אראה ואצא. אבל כשמסיימים ויוצאים מגלים שעבר הרבה יותר זמן ממה שציפיתי. בקטע ההיסטורי מרגישים כבדות, בקטע הנושאי צוחקים כמו ילדים, ובמערה הטבעית האחרונה פשוט עומדים עם פה פתוח. מקבלים שלושה חוויות בבת אחת — ויוצאים עם הרגשה שהגוף והנפש מלאים.

סה״כ 1,803 מ׳, הפרש גובה 90 מ׳, 365 מדרגות. לפי המספרים נשמע כמו הליכה ארוכה, אבל כשבאמת הולכים — זה לא ככה. גם בלי לעצור עוברים שעה וחצי בקלות. כשיצאתי הרגליים כבר היו רופפות, ואז הבנתי — אה, בשביל זה אמרו לצלם תמונה בכניסה.

אם אתם מתכננים טיול לקוריאה — חבל לסובב רק אטרקציות מפורסמות סביב סיאול וללכת הביתה. את מערת הוואם בג׳אונגסאון לא מכירים אפילו קוריאנים, על אחת כמה וכמה תיירים. אבל ברגע שמגיעים — מבינים למה הם לא ידעו על זה, כי התוכן ממש מוצק. הדרך לגנגוון-דו אולי מרגישה רחוקה, אבל המערה המדהימה הזו לבדה מספיקה כסיבה להגיע.

איך להגיע למערת הוואם (מסיאול, בוסאן, גנגנאונג)

מקומות ששווה לראות ליד מערת הוואם

חבל לראות רק את מערת הוואם וללכת — ג׳אונגסאון שווה יותר מזה. הנה כמה מקומות שאפשר לשלב.

שאלות נפוצות

מנקודת מבט של מישהו שבאמת היה שם — ריכזתי דברים שתהיתי עליהם לפני הביקור. אין הרבה מידע על המקום הזה, אז יש דברים שכדאי לדעת מראש.

פוסט זה פורסם במקור באתר https://hi-jsb.blog.