המלצה על פנינה חבויה בראיונג | ביקורת כנה על Elephante Cafe

באן פה, ראיונג: בית הקפה השכונתי שעצרנו בו לפני המעבורת לקוסאמט

אני רוצה להכיר לכם בית קפה קטן וחבוי בבאן פה (Ban Phe) שבראיונג (Rayong). בתקופה שגרתי בתאילנד, הגעתי עם אשתי לרציף נואטיפ (Nuanthip) כדי לקחת מעבורת לקוסאמט, אבל נשאר לנו המון זמן עד להפלגה. חיפשנו מקום לשתות משהו ליד הרציף ונתקלנו ב-Elephante Cafe. זהו מבנה קטן בן שתי קומות על כביש החוף, מסוג בתי הקפה המקומיים שתיירים בדרך לאי בדרך כלל מפספסים. גם היום, כשאני כבר בחזרה בקוריאה, אני נזכר בו לפעמים – ולאו דווקא בגלל הקפה, אלא בגלל העוגה.

בואו נודה באמת, בתקופתי בתאילנד ביקרתי בהמון בתי קפה. מהמקומות הכי היפסטריים ברובע תונג לור (Thong Lo) בבנגקוק, דרך בתי קפה על החוף בפטאיה ועד לבתי קפה בתוך קוסאמט עצמו. אבל ראיונג היא לא בדיוק יעד תיירותי קלאסי, והאווירה שם שונה. זה לא מקום שמפוצץ בזרים; כשאתה יושב שם בין השכנים שיצאו מהבית בכפכפים בסוף השבוע, אתה מרגיש פחות כמו תייר ויותר כמו מקומי שפשוט חי שם.

קפה בתאילנד: מה חשוב לדעת לפני שמזמינים

רגע לפני שנכנסים, טיפ חשוב: שיטת התפריטים בבתי קפה בתאילנד שונה ממה שאתם מכירים במערב. אם לא יודעים את זה, ההזמנה הראשונה יכולה להיות קצת מפתיעה.

יש הבדל עצום בין להזמין כשאתה יודע את זה לבין כשלא. אני זוכר שבפעם הראשונה שלי בתאילנד הזמנתי אמריקנו וקיבלתי משקה מתוק בטירוף, חשבתי שטעו בהזמנה שלי.

אמריקנו יוזו: טעם שקשה להסביר, אבל מעניין

בבית הקפה הזה הזמנתי אמריקנו יוזו (Americano Yuzu). הוא הופיע כמומלץ בתפריט אז החלטתי לנסות. בתחתית הכוס היה סירופ יוזו צהוב ומעליו האמריקנו. זה הגיע עם פרוסת לימון ופטרוזיליה (!) מלמעלה. נראה לי שהקטע של המקום הזה הוא לשים פטרוזיליה על כל דבר. בכנות, זה היה טעם מאתגר. המרירות של הקפה והחמיצות של היוזו נפגשו בבת אחת בפה ולא ידעתי על מה להתרכז קודם. זה בהחלט משקה של "או שאוהבים או ששונאים". המחיר: 60 באט.

סודה ליצ'י שהזמינה אשתי

אשתי התלבטה המון מול הוויטרינה ובסוף הלכה על סודה ליצ'י. מי סודה עם סירופ ליצ'י ופרי ליצ'י שלם שצף למעלה, וגם כאן – כמובן – היה תקוע ענף פטרוזיליה. טעם קליל ומרענן שמתאים בול למזג האוויר התאילנדי. ריח הליצ'י היה עדין ולא השתלט מדי. 75 באט.

עוגת המוס ששינתה לי את החיים בבית קפה מקומי

אבל הסיפור האמיתי מתחיל כאן. אשתי בחרה עוגה סגולה מהוויטרינה, וזה היה השיא של היום.

הוויטרינה הייתה מלאה בעוגות מוס, עוגות קרפ ואפילו עוגת מאצ'ה ירוקה. בשביל בית קפה מקומי, מבחר הקינוחים היה מרשים מאוד. אשתי הצביעה על העוגה הסגולה בצד ימין.

כשהיא הגיעה, ראינו שהיא באמת קטנה. ליד כוס השתייה היא נראית קטנה מכף יד. הצילום כאן נעשה בעדשת טלפוטו, אז היא נראית הרבה יותר גדולה ממה שהיא באמת. במציאות, מדובר בשלושה-ארבעה ביסים וזה נגמר. אם אני זוכר נכון היא עלתה בערך 100 באט, ורק לפי הגודל זה לא נשמע זול במיוחד.

אבל ברגע שנתנו את הביס הראשון, שנינו פשוט הנחנו את הכפיות. מעל מוס האוכמניות הייתה שכבת רוטב עשירה, והטעם העמוק והלא-מתוק-מדי פשוט התפוצץ בפה. מכל העוגות שאכלתי בתאילנד, זאת ללא ספק הייתה ה-עוגה.

גודל מטעה בצילום, אבל טעם שאי אפשר להגזים בו

כשמצלמים מקרוב זה נראה ענק, נכון? המציאות היא שהרוחב שלה הוא בערך שלוש אצבעות. בבסיס היה קראמבל של עוגיות שוקולד, מעליו מוס בצבע לילך ומעל הכל רוטב אוכמניות סמיך שנשפך למטה. המוס נמס על הלשון בקצב המושלם, והרוטב לא השתלט על הטעם העדין של המוס – וזה האיזון שקשה מאוד למצוא בעוגות.

הצלחת קושטה בפתיתי שיבולת שועל ואבקת סוכר. לא ציפיתי לרמת צילחות כזו בבית קפה מקומי בבאן פה. זה הרגיש כמו קינוח במסעדת יוקרה. אפילו בבתי קפה מפורסמים בבנגקוק לא תמיד משקיעים ככה בהגשה.

הסירופ שמעיד על הרמה של המקום

התמקדתי בסירופ האוכמניות. הסירופ המבריק הזה הוא הסוד; אם לא מכינים אותו נכון, הוא מרגיש כמו מי סוכר שהורסים את הכל. כאן הוא היה יותר לכיוון החמיצות המרעננת. המוס עצמו מתוק בעדינות, והסירופ מוסיף את הקיק החמוץ-מתוק המדויק.

המבנה הפנימי של העוגה

חתכנו אותה כדי לראות מה קורה בפנים. זה לא רק מוס. בתחתית יש שכבה דקה של עוגת שוקולד ומעליה המוס. השכבה הדקה והאחידה הזו היא עבודת יד מרשימה. הטעם משלב את הכבדות של השוקולד עם הקלילות של המוס בביס אחד מושלם.

אם מסתכלים ממש מקרוב, רואים חתיכות פרי אוכמניות בתוך המוס עצמו. זה אומר שהם השקיעו בפנים ולא רק קישטו מלמעלה.

הסירופ לא היה נוזלי כמו מים, אלא סמיך בדיוק במידה הנכונה. אפשר היה להרגיש את גרגירי האוכמניות בתוך הרוטב, וזה הרגיש כמו משהו שבושל במקום ולא סירופ תעשייתי מבקבוק.

עיצוב הפנים של הקפה

בית הקפה לא ענק, אבל הוא מעוצב עם רהיטי וינטג' ואביזרים בסגנון תאילנדי שמשתלבים בצורה טבעית. לבתי קפה תאילנדים יש את הכישרון הזה – ליצור אווירה מיוחדת בלי להוציא הון, פשוט על ידי שילוב של חפצים ישנים עם אופי.

אוסף וינטג' מכל העולם

על הקיר תלוי ראש פיל גדול מעץ, והמדפים מלאים בדגמים קטנים של אופנועים ובובות מפצח אגוזים. בפינה אחת עמדה ווספה (Vespa) וינטג' בצבע תכלת ומאחוריה אופנוע הונדה מאנקי (Monkey bike) מוזהב. נראה שבעל הבית הוא אספן רציני. בתוך ויטרינת זכוכית אפילו הייתה תלויה גיטרת פנדר טלקסטר (Fender Telecaster) תוצרת יפן משנות ה-80. הכל יחד מרגיש כמו סלון של מישהו שאוסף את כל הדברים שהוא אוהב למקום אחד.

שימו לב שהחניה מול המקום מוגבלת לערך ל-5 מכוניות, אז בסופי שבוע כדאי להגיע מוקדם.

מבנה של שתי קומות ופינות ישיבה נסתרות

מתחת למדרגות הלבנים יש פינה נסתרת ונעימה מאוד, ובקומה השנייה יש חלל ישיבה נוסף.

הקומה השנייה היא המקום המבוקש ביותר

בקומה השנייה יש שולחן עץ ענק שמתאים לקבוצות, והחלון הגדול שמשקיף לעצים הופך את הישיבה שם לכיפית במיוחד. בקומה הראשונה הכיסאות הנמוכים עם ריפודי העור היו נוחים מאוד לישיבה ממושכת. השילוב של בדי רקמה תאילנדיים על הכיסאות מוסיף המון אופי למקום. למרות שאין קו עיצובי אחד אחיד, הבלאגן המאורגן הזה הוא בדיוק מה שמייחד את המקום.

10 משפטים בתאילנדית שיעזרו לכם להזמין קפה

הנה כמה ביטויים שימושיים להזמנה בבית קפה בתאילנד. הוספתי תעתיק פונטי כדי שתוכלו פשוט לקרוא אותם:

סיכום ומידע שימושי לביקור ב-Elephante Cafe

לסיכום, Elephante Cafe הוא מקום מושלם לעצירה קלה בדרך לקוסאמט. הוא נמצא במרחק של 2-3 דקות נסיעה מרציף נואטיפ, או 10 דקות הליכה. אמריקנו עולה 60 באט, סודה ליצ'י 75 באט, ועוגת מוס אוכמניות בערך 100 באט. בתקציב של פחות מ-10$ לאדם אפשר ליהנות מקינוח ושתייה ברמה גבוהה מאוד. בבנגקוק תשלמו על הזמנה כזו כפול.

שעות הפעילות הן 09:00-18:00 באמצע שבוע ו-07:00-18:00 בסופ"ש. יש ווי-פיי חינם. אם נשאר לכם זמן בראיונג או לפני המעבורת, כנסו ותבדקו אם עוגת המוס עדיין שם. זה שווה את זה.