בית קפה גן סודי באווירת קוטג׳ אנגלי בתאילנד

גם תאילנד היא מעצמת בתי קפה

בית קפה עם גינה בתאילנד זה לא דבר נדיר — אבל יש מקומות שגורמים לך לעצור ולשכוח שרצית להמשיך הלאה. לא רק בבנגקוק או צ׳יאנג מאי, גם בעיירות קטנות מתחבאים בתי קפה מיוחדים שפשוט מפילים את הלסת. ישראל מלאה בבתי קפה מגניבים, אבל תאילנד ממש לא נופלת ממנה. ואפילו — כשמדובר בישיבה בחוץ עם טבע טרופי מסביב, תאילנד בליגה אחרת. גרתי ברייונג (Rayong) — עיירת חוף שקטה כשעתיים וחצי מזרחית לבנגקוק — ובכל סוף שבוע יצאתי לחפש בתי קפה חדשים. מבין כולם, Pa Dee in the Wild (ปาฎี) הוא המקום שהכי רציתי לספר עליו.

אני מתחיל עם המשקה הזה — כוס עמוסה בפירות יער עם סירופ סגול שזולג למטה. על הטעם נדבר אחר כך. קודם, בואו נכיר את בית הקפה עם הגינה הזה.

מהכניסה כבר לא ברור אם זה בית קפה או גינה

ברגע שנכנסים, לא ברור אם הגעתם לבית קפה או לגינה פרטית של מישהו. משני צדי שביל החצץ שיחים צפופים, שולחנות לבנים עם מפות תחרה, ובין העצים נורות שמנצנצות גם באמצע היום. יש לא מעט אנשים אבל לא רועש. אולי העצים בולעים את הרעש, אולי כולם פשוט מורידים קול. מתחת לשמשיות אנשים משוחחים, זוג הולך לעומק הגינה, אנשים מצלמים ליד הספסלים — כל אחד בקצב שלו.

בהמשך הדרך מופיע מבנה לבן. חלונות זכוכית מחולקים למשבצות, צמח מטפס עולה על הקירות, ועל הדלת תלוי זר פרחים. נראה בדיוק כמו קוטג׳ אנגלי כפרי, אבל ברגע שמרימים את המבט — עצים טרופיים מכסים את הגג, ונזכרים: אה, אנחנו בתאילנד. בית הקפה פעל יותר מ-12 שנה במיקום אחר, ובשנת 2023 עבר למקום הנוכחי וקיבל את השם "in the Wild". הטבע שהצטבר פה לאורך השנים הוא לא מלאכותי — הוא אמיתי.

אני אראה לכם קודם את המשקאות והעוגה, ואז נצא חזרה החוצה. ככה שווה לקרוא עד הסוף.

בפנים מרגיש כמו הבית של מישהו

הפנים קטנים. קירות עץ לבנים עם פרחים מיובשים תלויים בשפע, שולחן אחד ליד החלון, וליד הדלפק אביזרים קטנים צפופים — מרגיש כאילו הוזמנתם לבית של מישהו שגר פה כבר שנים. מכרו שם גם אביזרי עבודת יד, ואם מתחילים להסתכל עליהם שוכחים שההזמנה כבר הגיעה.

ידית החלון הייתה מקרמיקה. עם ציורי פרחים. הווילון שלצידה גם כן בדוגמה פרחונית, ומעבר לזכוכית הירוק של הגינה נראה מטושטש. אשתי עמדה שם והסתכלה על הפינה הזאת דקות ארוכות.

משקה פירות יער — קסם סגול

הכוס הגיעה אבל בלי נוזל. אוכמניות שחורות, פטל, ודומדמניות אדומות נערמו על הקרח, וביניהן עלה שרך ירוק. ככה, עוד לפני שמוסיפים משהו, זה כבר קינוח.

אשתי אמרה בוא כבר נשתה, אבל רגע. טיפות מים על פני האוכמניות, גרגרי הפטל שבאור השמש הופכים כמעט שקופים ומנצנצים. עוד תמונה אחת.

כששופכים את הסירופ הצבע משתנה

מגיע בנפרד בקבוקון זכוכית עם סירופ סגול. על הצוואר שלו קשור סרט ורוד — נראה כמו בקבוק בושם.

מטים אותו לאט לתוך הכוס והסגול מחלחל בין גרגרי הפירות. הקרח שהיה שקוף נצבע לאט לאט — אסור לשפוך מהר מדי.

אחרי שגמרתם לשפוך — למעלה צבע הפירות הטבעי, למטה סגול עמוק. עלה השרך עומד באמצע ואוכמניות צפות מסביב. כשמרימים את הכוס לאור השמש, הסגול התחתון זורח ונראה כמו כוס יין.

הרמתי גרגר פטל אחד בכפית והסירופ הסגול זלג ממנו כלפי מטה. זו התמונה הכי מוצלחת שצילמתי. הטעם חמצמץ, והסירופ די מתוק. אבל החמיצות של הפירות מאזנת את זה, ובחום של תאילנד זה היה מרענן.

מבט מלמעלה. הפירות צפים על ים סגול. הקרח נמס בערך לחצי אבל עדיין יפה.

עוגת שכבות ביתית

עוגת השכבות הביתית של בית הקפה הזה היא חוויה בפני עצמה — מגיעה בסלסלת ראטן על צלחת, עם ירוק הגינה ברקע. דמיינו את זה כמו עוגת שכבות ישראלית קלאסית, אבל עם טוויסט של טעמים דרום-מזרח אסייתיים שלא פגשתם קודם.

העוגה הזאת קצת מיוחדת. שכבות ירוקות, ורודות ולבנות מונחות אחת על השנייה, ולמעלה קרם בצבע תכלת, שתי אוכמניות, ענב אחד ועלה נענע. השכבה הירוקה בטעם פנדן (pandan) — עשב שמשתמשים בו הרבה בדרום-מזרח אסיה, עם ריח עדין של עשבייה. בין השכבות מרוח קרם דק, וכשנוגסים ביס — ריח העשב מגיע קודם ורק אחר כך המתיקות.

חתכתי עם המזלג את החלק הקדמי. רכה כל כך שלא צריך להפעיל כוח.

החתך — ירוק, לבן, ורוד. השכבות נקיות ומסודרות. הבעלים מכינה את הכל בעצמה, הכל ביתי.

הרמתי ביס על המזלג. שלוש שכבות עם הקרם עולות ביחד, וברקע הגינה מטושטשת. מתוק אבל לא כבד.

חזרה החוצה — הגינה גדולה ממה שחשבתם

באמצע הגינה יש מזרקה שחורה. צליל המים מלווה כל הזמן וגורם לשכוח קצת מהחום. מאחורה נראה מבנה הקוטג׳ הלבן ומרפסת עם נורות זוהרות, וכשנושבת רוח השמש מהבהבת בין העצים. אין מזגן אבל הצל של העצים מספיק — אפשר לשבת בנוחות.

על החצץ שולחנות לבנים עם זוג יושב מול מול, ועובדת עוברת עם סלסלת ראטן ביד. מבנה דו-קומתי מכוסה בצמח מטפס ברקע, ומשמאל מבנה קטן עם זר פרחים על הדלת. בתוך הגינה פזורים כמה מבנים, וכשמטיילים ביניהם מגלים אותם אחד אחד. יותר גדול ממה שנראה.

אביזרי עבודת יד של הבעלים

על המדף מאחורי הדלפק — חבילת שיבולי חיטה, אצטרובלים, מיניאטורת כנסייה מעץ, ובספל ורד צהוב אחד. בובת סבא עם כובע קש ובובת סבתא עם מטפחת יושבות זו לצד זו. הכל עבודת יד של הבעלים — או שהיא הכינה בעצמה, או שבחרה בקפידה.

גם בחוץ יש מה לגלות

בחוץ יש גם פסלים ואלמנטים מעוצבים, אבל את זה אשאיר לכם לגלות לבד כשתגיעו.

גם הדרורים פה לקוחות

סיימנו את העוגה, קמנו לרגע, וכשחזרנו — כמה דרורים כבר עלו על הצלחת ומנקרים בפירורים זה לצד זה. הם בכלל לא פוחדים מאנשים. בישראל מישהו כבר היה מעיר על היגיינה, אבל פה בתאילנד זה פשוט חלק מהנוף. ציפור עולה לשולחן בבית קפה ואף אחד לא מגרש אותה. הדו-קיום הרגוע הזה — אני אהבתי את זה.

אם הולכים רק לבית קפה אחד ברייונג

Pa Dee in the Wild הוא לא בית קפה מושלם. האווירה והפוטוגניות משביעות רצון של כולם, אבל יש כאלה שאומרים שהטעם של המשקאות והקינוחים הוא "מחיר האווירה", והשירות מקבל חוות דעת מעורבות. גם אני בכנות חושב שהעיקר פה זה החלל עצמו. אבל אם הייתם ברייונג והייתם צריכים לבחור בית קפה אחד בלבד — הייתי ממליץ על פה. לא בגלל שהוא מושלם, אלא בגלל שהזמן ששהיתי פה היה פשוט טוב.

מידע לביקור ב-Pa Dee in the Wild (ปาฎี)

הפוסט הזה פורסם במקור ב-https://hi-jsb.blog.